זו לא אשמתך

לא תארתי שכך זה יגמר

לא חשבתי שלשם זה יוביל

מי ידע שהתחנה הסופית של הרכבת

ממוקמת במקום כל כך שביר

רציתי לומר כל כך הרבה

אבל העדפתי לשתוק

רציתי לחבק

אבל היית רחוק

זה בכלל לא נשמע לי אמיתי

אתה עובד עליי?!

היו לי אשליות , חלומות ותקוות

וניפצת כל אחת מהן

זו לא אשמתך

אבל איך אוכל לחיות בלעדיהן

כל מילה דקרה

כל דמעה שברה

ונוצר כאב, לא אצלך

אלא, אצלי בלב

וזה מרגיש מאוד מוזר

מעל ומעבר לכאב של אדם זר

ידיי כבולות

ורגשותיי אסורים

עיניי לא נעצמות

ורגשותיי הולכים וגוברים

אף אחד לא יבין

ואולי גם אני לא מבינה

מה לעזאזל אני עושה בסרט הזה

שלבסוף יביא לי רק כאב ואכזבה

אתה יודע מה בסכ"ה ביקשתי?

ביקשתי אהבה

ואתה יודע מה קיבלתי במקום?

קיבלתי מיטה חולה

ושוב זו לא אשמתך

אבל זו גם לא אשמתי

אתה קורבן של התעללות החיים

ואני קורבן של מה?

כולי כועסת

לא עליך אלא, עליי

כולי מאוכזבת

לא ממך אלא, ממני

על שלא אוכל לתת לך את מה שאתה צריך

על שלא אוכל להיות יותר מידידה

על שאוכל להציע לך רק אוזן קשבת

אך לא אוכל להשיב לך אהבה

אני מרגישה דומה,

דומה לכל אלו שנטשו אותך

ואני כל כך לא רוצה להידמות להם

אני רוצה להיות שונה, להלחם

אך איני יודעת אם יש בי את הכוח

או אם יש בידיי את האמצעים

האם תוכל להבין זאת

האם תוכל לקבל

לא מתוך ברירת מחדל

אלא מתוך כוונת אמת

ולבסוף אני שואלת את עצמי...

למה?

למה עברת את מה שעברת?

ולמה היינו צריכים להכיר?

הרי דברים לא קורים בלי סיבה

ולפעמים הסיבה ממש לא משמעותית

כשכל מטרתה היא בסה"כ להכאיב

אך יש צדק בעולם

כך אני מאמינה

אם לא בעולם הזה

אז לפחות בעולם הבא.