סיפור לא פשוט..

שלום לכולם, אני לא יודעת אם ממש הגעתי למקום הנכון. אבל הרגשתי שאני פשוט חייבת
לשפוך את הלב ואין לי איפה. הסיפור (סרט) שלי, די מסובך.. הכול התחיל לפני ארבע
וחצי שנים.



יום אחד, הכירו לי מישהו, נקרא לו ( א' ).. בחור בן 20 + מהשכבה העליונה, לא ממש
חכם, ללא ממש חתיך, לא מצא חן בעיניי בכלל. לא התעמקתי בו יותר מידי.. כי פשוט לא
התאים, הכסף שלו לא עשה לי את זה, אני לא מהבחורות האלה.. ובלי קשר לזה לא ראיתי בו
משהו שימשוך אותי ויגרום לי לרצות להכיר אותו. אבל הבחור מאוד רצה.. ומאוד השקיע
שגם אני ארצה.. וכך היה רדף אחריי, חודש חודשיים, עד שלמדתי להכיר אותו כבן
אדם..ואפילו לא זכרתי איך הוא נראה (היינו מדברים שעות על גבי שעות כל יום בפלא')
והתחלתי להמשך לאישיות שלו. החלטתי להיפגש איתו יום אחד.. ומשם התחיל סיפור אהבה די
קצר.. של חודש וחצי.. לא רציני לא הלך נגמר. אבל הבעיה נוצרה אחרי הפרידה שהתאהבתי
בו (או לפחות כך חשבתי עד היום) , ורציתי לחזור והוא לא היה מוכן, אז התחלתי לעשות
שטויות שרק הרחיקו אותו יותר, סיכתי אותנו בצרות צרורות. (הייתי ילדה בת 15 קטנה
וטיפשה ולא יודעת מה רוצה מהחיים שלה). כעבור שנה של רדיפות ובלאגנים, הכרתי
מישהו.. שהיה בערך חבר שלו.. והתחלתי לצאת איתו. הוא מצא חן בעיניי, נראה טוב.. אבל
עניין אותי יותר שהם חברים. אבל פתחתי תלות כלפי הבן אדם הזה, הבנתי שאני חייבת
לצאת מא' וקיוויתי שהוא יוכל להוציא אותי מזה. נשארתי שלוש וחצי שנים. לא אהבתי
אותו באמת. פשוט הייתי איתו.. למדתי לאהוב אותו כמו חבר טוב כמו אח כמו אבא אבל לא
כמו בן זוג. נפרדנו לפני חודשיים. ותוך שבוע יצרתי קשר שוב פעם עם א'.. הוא לא עבר
לי, לא שכחתי אותו, והחלטתי שאני חייבת לדבר איתו שוב פעם. א' מצידו שמח מאוד לדבר
איתי, והיצירת קשר שלי איפשהו פתחה לו דלת להיות איתי בקשר. שמחתי עד הגג, אומנם
שום דבר לא בטוח ולא וודאי, אבל הנה הייתה לי ההזדמנות שחיכיתי לה כל השנים האלה,
התקווה והחלום שנאחזתי בו, סוף סוף זה מתגשם. אבל ככל שהרגשתי אותו יותר קרוב,
התרחקתי. אנחנו סך הכול ידידם, אבל הרגשתי אותו מנסה להגיע למשהו טיפה מעבר, למרות
שראיתי שגם הוא לא בטוח ודי מתלבט. ובכל זאת יום הוא מנסה ויום הוא מתתרחק.. ואילו
אני, כל יום רק מתרחקת. ערב אחד הוא לקח אותי לבית של בן דוד, סוג של מסיבה פרטית
בבריכה בבית. היו הרבה חבר'ה.. והיה שם בן דוד של א'. מצאתי חן בעיני בן דוד שלו,
הרגשתי את הנוכחות שלו סביבי כל הערב. הוא החזיר אותי גם לבית... ויצר איתי קשר
אחרי 10 דקות שעליתי לבית. וסחף אותי.. לפי מה שהוא אמר, עשה והתנהג.. הוא ממש נתן
לי הרגשה שהוא רוצה. הבעיה היא, שהבן דוד הזה.. התאלמן מאישתו לפני חודשיים, ויש לו
שני ילדים קטנים (2.5 ו0.5) הוא בחור מקסים.. טוב לב, נראה טוב.. ואפילו אני מצאתי
חן בעיניו.. השאלה היא עד כמה הוא יכול כבר להיות רציני במצב שלו. יותר מזה.. מה
יהיה אם וכשזה זה ייודע לא'. איך המשפחות יקבלו את זה. ואיך אני בכלל אקח לעצמי על
הכתפיים תיק כזה. לא רק התיק כבד אלא ההתמודדות של ההשלכות במידה ואני אקח אותו על
עצמי תהיה קשה יותר. ובכל זאת הוא מוצא חן בעיניי, ואני בעיניו ( לפחות לפי מה שהוא
הראה לי ונתן לי להרגיש) עברו רק חודשיים מאז מות אישתו.. ואני הבחורה הראשונה שהוא
התקרב אליה.. ובכלל רצה. ( ולא חסר בחורות שהיו מתות להיות לצידו עכשיו, בחור נאה
משכיל, עשיר.. אבל לא, הוא לא רצה אף אחת, לא היה מוכן לשמוע.... ודווקא אני משכתי
אותו) . לא יודעת איך להמודד עם זה כל.. אני רק בת 20 אני מרגישה שזה גדול עליי,
ואני בכל זאת לא יכולה לא לוותר.. המוח והלב רחוקים מיליון שנות אור אחד מהשני..
אני לגמרי אובדת עצות.. אני מרגישה רע עם עצמי.. לא יודעת אם זה מגיע לי או לא, אבל
זה ככה. אומרים שכל מה שקורה קורה לטובה וסימן שכך היה צריך להיות. ואני שואלת את
אלוהים למה כזה דבר היה צריך לקרות.. ומה אני צריכה לעשות עכשיו? איך להמשיך הלאה..