שמיים בוכים

כול כך עצוב הכוכבים כולם נופלים השמיים גם הם בוכים על שתיקתי על כאבי מילים שלא נאמרו , מילים הנמצאות עמוק בליבי לעד שם יישארו לא יאמרו לא יספרו את רגשותיי.


נוצץ המבט ממבכי עדין מצפה לאהוב מצפה ומחכה... העיניים יבשות מדמעות גם הן כבר מוותרות.


כשישבתי מולך לא דיברתי כי הכול כבר נאמר ליבי השמיע קולו ואז נדם לעולם.. יכולת להבין שקשה לי מאוד יכולת לנחש שמר ואני לא אמרתי מילה.


את הדברים שקרו נשכח לאט רגש נשכח בים ערפילי עכשיו בדרך ממשיכה ואותך לא לוקחת יחד איתי יודעת שמאוחר מידי השתיקה ניצחה אותי.


מה שהיה בנינו נלקח לתמיד ושנינו יודעים שלא ישוב בחזרה הכול השתנה התרגשות התחלפה לגעגוע.. הגוף עייף והנשמה זועקת.


הקירות השחורים סוגרים עלי מרגישה כלואה בעבר אך ליבי חופשי אט אט נרדמת לתמיד מתייאשת מהכול אך תמיד ישנה הציפיה שבבוא היום ניפגש בזמן הנכון במקום הנכון ואולי אז נוכל לאהוב אוכל לומר את המילים שיבטאו את אהבתי ולא אפחד...


הימים עוברים כמו נצח כי אתה כבר לא לצדי אהבה שלא תהיה נעלמת בין גבולות דחוקים... שני נפשות עצובות ובדודות כך אנחנו...