אהבת אמת מכיתה ב' חלק ב'

עניתי לטלפון.



כן כבר ניחשתם נכון זה היה נדב,



הלב שלי התפוצץ!



השיחה הייתה בערך ככה:



מיכל: הלו.?



נדב: הי מיכל זה נדב.



מיכל: הייי מה קורה?



נדב: אהה בסדר, תקשיבי רגע; שמעתי על המסיבה ו...

אני לא יכול להגיע..



אתם לא יודעים איך הרגשתי...

כאילו מישהו הוציא לי את הלב וניפץ אותו על הריצפה...

טוב אולי זה קצת היסטרי.. :)

אבל בכל אופן לא יכולתי לבכות..



מיכל: אהה או..אוקי.. מצטערת לשמוע..חבל..



נדב: כן טוב יאללה ביי.



מיכל: ביי.



אמרתי לניב שאני הולכת להביא עוד בלונים,

רצתי לחדר שלי, ובכיתי.



המסיבה הייתה די טובה-



מוזיקה,



חברים,



חברות,



מתנות,



כולם היו מאוד שמחים,



חוץ ממני...



ואז הייה צלצול בדלת,



בשיא חוסר החשק הלכתי לפתוח ושם הייה...







לא לא נדב, דורון.



הכנסתי אותו וסגרתי את הדלת.



אבל אז שמעתי מין "בום" כזה..



פתחתי את הדלת וראיתי שסגרתי אותה בטעות על נדב!!!!!!!!!



הוא הביא לי את המתנה,

ואמר שהוא צריך לנסוע כי מחכים לו.





לא ידעתי אם לשמוח או להיות עצובה..



אז סתם חזרתי למסיבה.





למחרת, הלכתי לבית הספר..



יצאתי החוצה וראיתי את דורון



(אני הולכת איתו כל יום ברגל לביה"ס)



אבל היום הזה היה שונה..



אנשנושים.. אם אתם רוצים לקרוא את המשך הסיפור,

כתבו לי בתגובות..



אחרת אשמור את ההמשך לקבר!



לאב יו מיכלי..