האהבה כואבת-עם מסר חשוב [חובה להכנס סיפור מרגש]

זה קרה בתחילת כיתה ח אמנם הייתי ילדה קטנה רק בת 13 אבל אומרים שאהבת נעורים
זוהי האהבה הכי יפה, תמימה, מרגשת שחקוקה בלב.

אז כמו שאמרתי הייתי בת 13 וערב אחד סתם יצאתי עם כמה חברים [די מעפנים אם לומר את
האמת] והם הכירו לי אותו [אור] ילד יפה שיער שחור עם תספורת של אימו כזה למרות שהוא
לא עיניים כחולות כמו הים ופה כל כך יפה. אותו הם הכירו במסיבה או משהו ואיך שראיתי
אותו נדלק לי ניצוץ בלב. אבל זה לא היה כל כך פשוט... אחת הבנות שהכי שנאתי בעולם
הייתה חברה שלו והם באמת אהבו לפי איך שזה נראה.אחרי משהו כמו חודש וחצי שמעתי שהם
נפרדו. כמובן ששמחתי מצד אחד ומצד שני הייתי עצובה כי מסכן בכל זאת פרידה, לא דבר
נעים. כל אותה התקופה לא נפגשתי איתו לא רציתי לסבול שוב בגלל האהבה. עברו כמה
חודשים וחברה שלי אמרה לי בואי נפגשים באתי לא ציפיתי שהוא יהיה ופתאום ראיתי אותו
שוב. והבנתי שהתאהבתי בו ממבט ראשון. דיברנו קצת והוא לא הפסיק להסתכל עלי. אמרתי
לו תגיד למה אתה מסתכל עלי כל כך הרבה? והוא ענה לי "לא יודע יש בך משהו מענין שאין
באף אחת.. משהו שמושך להסתכל עליך, שכאילו יש בי רצון להכיר בך עוד צדדים. את
מענינת". ואני לא ידעתי מה לומר הייתי נבוכה והמשכנו לדבר לבד הסתובבנו קצת והוא
ספר לי על הפרידה שלו מהחברה הקודמת שלו [זאת שאני שונאת] הוא לא אהב אותה לפי מה
שהבנתי פשוט לא היה לו נעים להגיד לה לא שהיא הציעה לו פנים מול פנים. בנוסף הוא
ספר לי על חבר שלו שעצוב מאוד בגלל כל מיני סיבות ובדיוק יש לי חברה כזאת אז קבענו
שנעזור להם ונצא כולנו לסרט. איכשהו הצלחנו לגרור אותם לסרט יצאנו והיה כיף. שיחקנו
אמת או חובה ויצא שהוא צריך לנשק אותי בפה אבל לא צרפתית. כולי נהייתי סמוקה. אבל
היה נחמד. ואף אחד לא ידע שיצאנו לסרט כי לא רצינו לצאת עם כלם. חזרנו הביתה הוא
ליווה אותי אמר לי "היה לי מאוד כיף" אמרתי שגם לי נתנו נשיקה בלחי והלכנו. המשכנו
להיות ידידים עד אותו לילה. נפגשנו רק אני והוא בגן אחד והוא אמר לי "את יודעת אני
הרבה זמן רוצה לעשות משהו וחושש אני כל פעם שאני רואה אותך אני מרגיש צורך עז לעשות
משהו" ואני לא הבנתי על מה מדובר אמרתי אוקי אז תעשה את זה. הוא בא ודפק לי תנשיקה
של החיים שלי. בחיים אף אחד לא נישק אותי ככה. זה היה ממושך וחושני הרגשתי בעננים.
כעבור כמה זמן נהיינו חברים. אבל זה לא היה כל כך פשוט. היו הרבה ששמו לנו רגליים,
ריכולים וזה לא היה כיף עם כל הריכולים והכל. ככה שבסוף נפרדנו. שנינו בכינו הרבה.
זה היה שכבר היינו בני 14. אמנם היינו ילדים אך זה היה קשה. באמת קשה. עד היום זה
האהבה הכי כואבת שהייתה לי. אני כותבת את זה רק כדי להעביר לכלכם מסר אחד ברור שלא
תחזרו על הטעויות שלי:

אם אתן אוהבות מישהו, אל תתנו לו ללכת. אל תפרדו בגלל אנשים וריכולים.

בסוף האהבה מנצחת!



אני את הטעות שלי עשיתי, נפרדתי ממנו ועד היום שנינו יודעים שזאת הייתה טעות. אל
תחזרו על הטעויות שלי. אנשים באים והולכים. אהבה אמיתית לא.

מי שבאמת אוהב אותכם וחבר שלכם לא יגרום לכם סבל וכל השאר סתם קנאים.

מקווה שאהבתם =]