!~~@~~!~~!~~@~~!~~!~~שיר פרידה / דפי ~~!~~!~~@~~!~~!~~@~~!

כבר הרבה זמן לא כתבתי, לי זה חסר,

לא יכולה לפרוק רגשות תוך כדי עיסוק בשומדבר אחר,

לכן עכשיו שוב כותבת, ממשיכה רק להקליד,

בתקווה להפטר מכל מה שאותי מטריד.

העייפות מתגברת, העיינים נעצמות לאט,

אך אני אומרת לעצמי רק עוד מעט,

ממשיכה לכתוב כאחוזת תזזית,

בלי שום מטרה מוגדרת, ממש לא מעשית.

חייבת כבר לישון, אבל לא רוצה ללכת,

אני את הזמן עד שאצטרך לעזור מושכת.

חושבת מה לכתוב עכשיו, ובעצם מה יקרה בעתיד?

עולות מחשבות משונות- האם אמצא את האחד והיחיד?

פעם עצרתם לשאול את עצמכם, מה באמת קורה,

האם אלוהים הוא באמת זה שאת כל מה שעל האדמה בורא?

והאם לכל אחד מאיתנו יש ייעוד, מטרה, תכלית,

או אולי, כדור הארץ הוא ממש בעצם כמו מעלית,

שלב ביניים בין שני עידנים, תקופות זמן,

אולי אלוהים בעצם מצטער על כל מה שלנו נתן?

האם הכל קבוע מראש, למעלה בשמיים,

או שמא יש לנו קצת חופש בחירה, בינתיים?

ואני מתפלאת מעצמי, מאיפה מגיעות השאלות,

מה גורם לי לחשוב על הדרכים הנעלות?

ואז אני מחליטה לרדת למטה, מהעננים,

מדמיינת בראשי את חבריי שעל שפת הים נהנים,

מבינה שיום אחד הכל ייגמר,

כל אחד מאיתנו, מהקבוצה, ילך למקום אחר,

והקרקע נשמטת תחת רגליי, מתערער,

אני לא מבינה למה אלוהים לגלות לי את האמת ממהר,

הכל כל כך זמני, לא קבוע,

זה יכול להגמר עוד שנה, או עוד שבוע,

יש סיכוי פעוט שזוהי הפעם האחרונה שאני כותבת,

יכול בכלל להיות שזוהי הפעם אחרונה שאני על זה חושבת,

הכל ייקטע, לא ייתמשיך להתקיים,

ברגע מסויים הכלך פשוט, ככה, בשנייה, יסתיים.

העייפות מכבידה ממש, האצבעות מקלידות לאט,

אני מפצירה בעצמי, לא עכשיו, רק עוד מעט!

אני חושבת שבכל שנייה של עצבות, שלא תחזור לעולם,

אני מפסידה מלא, אני מפסידה את כל הפלאים כולם,

ואני מבינה שצריך לנצל כל שעה לעומקה,

לא לבזבז אף לא שנייה מכלל הדקה,

כי היא לא תשוב לעולם,

ולכן עכשיו אני אומרת שלום לכולם,

אני אני חושבת שלאתר אני מפסיקה לכתוב,

לוקחת לי פסק זמן, בשביל קצת קצת לחשוב.

אני עוד אחזור, בקרוב, בצורה אחרת,

מי יודע, אולי אפילו קצת יותר בוגרת.

============================================



כן כן אנשים, זה סופי. אני מפיסקה לכתוב שירים לאתר לבינתיים אבל אנ אמשיך להגיב!



לאב יו אולללללללללל מוצ'ו מוצ'ו!!! ואני אשמח אם תגיבו...



דפי :)