אהבה מחדש

היי קוראים לי ליאור ואני בכיתה י' מנהריה והכל התחיל ככה:



ביום רביעי ההורים שלי הודיעו לי שאנחנו עוזבים את בית שאן ועוברים לנהריה כי אבא
מצא שמה עבודה.

הייתי הרוסה לא ידעתי איך אני יסתדר בלי כל החברות שלי ובלי החבר היפה המושלם שלי.

כולם אמרו לי שנשמור על קשר ושיבקרו אצלי ושאין לי מה לדאוג אבל מאז שעזבתי לא
שמעתי מאפחד והחבר שלי? שמעתי שכבר מצא לו מישי חדשה.

היום הראשון בבית ספר החדש היה זוועההה... בלשון המעטה.

אחרתי לשיעור הראשון שלי עם המנהלת, דפקו אותי בסוף הכיתה ליד ילד פלצן כזה כל היום
אני מתה מהריח שלו, פספסתי את האוטובוס חזרה והביתה ולא מספיק ילד מכיתה יב' נסע עם
האוטו שלו בדיוק לתוך שלולית כולי התמלאתי מים מסריחים כאלה..

כמובן שכל העולם בדיוק ראה את זה.

בקפיטריה בבית ספר לא ידעתי לאיזה שולחן ללכת. היו כמה בנות שנראו לי נחמדות רציתי
ללכת לשבת איתם ואז הן התחילו לצחוק עליי שאני רוצה לשבת עם ה"מקובלות" של הבית
ספר.

אז פשוט הלכתי לאכול בשירותים (בעעעעע.. ).

חשבתי שהחיים שלי נהרסו. כבר רציתי לברוח מהבית ולחזור לחיים הקודמים שלי למרות
שהחבר שלי שחשבתי שהוא בחיים לא יבגוד בי כבר מצא מישי חדשה והוא אפילו לא טרח
להפרד ממני או להגיד לי משו.

ככה כל יום היה עובר לו, עד שיום אחד ראיתי את הנסיך היפהפה הזה.

הוא היה שריר עם שיער שחור ועיניים ירוקות, וכמובן הוא היה הכי מקובל בבצפר..

"היי" חשבתי לעצמי זה הילד שהשפריץ עליי מים מהשלולית..

התבאסתי ידעתי שהוא לא יתייחס אליי, אבל איך שעברתי לידו הוא הסתכל וחייך אני בלי
בושה אמרתי לו שלום והוא הסתכל עליי ואמר לי "מה את רוצה??" אמרתי לו "שומדבר,
ראיתי שחייכת אז רוצה להכיר.." והא התחיל לצחוק..

הרגשתי שאני מתה. לא הבנתי למה הוא צוחק ואז הוא " מי חייך אלייך בכלל יא חננה
חייכתי לחברה הכוסית שלי זאתי שמאחורייך"..

רצתי משם כמה שיותר מהר. הברזתי כל היום מהשיעורים והלכתי הביתה.

ההורים שלי כמובן לא היו בבית אז ככה שזה יצא לי טוב.

נכנסתי להתקלח כי הרגשתי מלוכלכת מבפנים איך בכלל יכולתי לחשוב עליו דברים טובים.

ולפתע שמעתי דפיקה בדלת, בדיוק יצאתי מהקלחת אז הלכתי לפתוח ת'דלת עם מגבת.

פתחתי ת'דלת וראיתי אותו.

עומד שמה מחייך.

הרגשתי בעננים. מרוב שהייתי בשוק לא הצעתי לו להכנס לא דברתי לא אמרתי כלום.

הוא התחיל לצחוק ואמר "את לא מזמינה אותי להכנס??"

"בטח בטח" אמרתי, "בוא כנס".

הוא נכנס אליי הביתה ואמר שהוא מצטער שהגיב היום ככה והוא לא יכל להרשות לעצמו לדבר
איתי כי חברים שלו היו צוחקים עליו.

הייתי בשוק.. מה הוא מתבייש בי? למה מי הוא בכלל??

ואז הוא אמר לי שהוא דלוק עליי ושאל אם גם אני.

אמרתי לו בלי לחשוב פעמים "כןןן" ועוד בצרחה כזאת.

הוא צחק ואמר טוב נשמה שלי אני חייב ללכת אבל דברי איתי.

ההורים שלי חזרו הביתה ואפילו לא שאלו איך הלך לי היום בבצפר.

אז אמרתי להם "זהו? אתם לא שואלים על בצפר? " "לא.. גם ככה את כל יום אומרת חרא
ושאת לא רוצה לדבר על זה" הם אמרו לי... "אז זהו היום היה היום הכי מאושר בחיים
שלייייייי.. אני פשוט מתה על המקום הזההה".

הלכתי לישון הכי מאושרת בעולם, ואז בבצפר ראיתי שכולם מסתכלים עליי וצוחקים לא
הבנתי למה, שמעתי מאיזה ילד אחד שאומר משהו על הילד החתיך הזה מיב' (שדרך אגב
קוריאם לו מיכאל) ועליי..

ישר הלכתי אליו עצבנית לא הבנתי מה קורה וחברים שלו אמרו "מיכאל הנה הביצ'ית
שלך"...

אמרתי לו "מה קורה פה?? מה ספרת??" ואז הוא אמר שומדבר רק את האמת.. יותר נכון לא
ספרתי כלום.." "אז מה קורה פה??" הוא אמר לי..









להמשיך?? תגיבו... =]