פרידה אחרונה

לא תדע שכתבתי בגללך איך שבכיתי בגללך לא תדע...


לא תבין כיצד הלב נשבר ושוב אני נפגשת עם רגע של עצבות... בלי מילים אליך אדבר אומר הכול בלי פחד בלי צורך לדבר כי לי יש רק את השתיקה, השתיקה העצובה האומללה שמחליפה את מה שרוצה לומר ולא יכולה.


יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי המילים שבחרתי עמוקות כול כך אך גם קשות כול כך לבטא לכן לא אדבר הדממה תאמר הכול העיניים יספרו את מה שבלב כי העיניים הם הלב.


ימילם חולפים בשקט מנוכר והאהבה מאיתנו בורחת ובמקומה הכאב הגדול שגורם לי לוותר שאומר שהכול נגמר ולא ישוב לעולם יישאר בעבר שלי ושלך.


אני הולכת עכשיו קדימה לא מביטה לאחור חושבת על הדרך , לשכוח, לא לזכור, כי כול מה שהיה איננו.


הרחובות ריקים מהחלומות שלנו ואני רוקדת עם הבדידות הכול היה אמור להיות שונה הבכי לא היה צריך להמשיך... אך הכול נאבד נלקח מאיתנו.


הגוף כואב קשה להמשיך הלאה בלעדיך כי אתה לא סתם עוד מישהו אתה זה שנתן לי להרגיש אהבה אמיתית איך אומרים עכשיו שלום בלי לכאוב איך נפרדים ממשהו כה יפה ותמים איך...


אני לא אומרת דבר כי לא מסוגלת אך אין צורך רק הבט בעיניי ותדע הכול ותבין הכול עיניי אומרות כול מה שאני לא אומרת עייניי הם ראי נפשי וליבי.


אני יכולה רק להביט ואת מבטי לא אסיט כדי שאזכור אותך לעד ואולי מתישהו אלמד... הרוח הזרה בנינו מפרידה האמת האסורה בתוך גבולות דחוקים.


קשה להעיק על נפשות עצובות בודדה היא נשמתי אבודה בדרך ללא מוצא , צר לי אהוביי רגשותיי כה הדחקתי מילים שלא אמרתי הטעות שלי הייתה לפחד להרגיש ועכשיו על הטעות משלמת בדמעות של כאב של צער.


שנינו עכשיו בדרכים נפרדות ממשיכים ללכת בדרך החיים לאהוב שוב להרגיש חיים עוד פעם אחד אך זה קשה כי עלינו לעשות את כול זה לבד רחוקים אחד מהשני...