ל

בוא נתחיל את המכתב ככה...


אני לא שונאת אותך אני לא כועסת עלייך אני אפילו לא רוצה ממך שום הסבר, אני פשוט לא מרגישה אלייך יותר כלום אני אדישה אלייך לחלוטין את א=ו=ו=י=ר בשבילי..


גדלנו ביחד באותה שכונה מגיל שנתיים יסודי, חטיבה, תיכון, אפילו צבא עשינו באותה יחידה כל מי שראה אותנו ידע ששום דבר לא יפריד בנינו לעולם.... ברגעים הכי קשים שלך עמדתע לצידך מתי שברחת מהבית הכנסתי אותך לבית שלי במשך חודשים גרת אצלי אכלנו מאותה צלחת מתי שחשבת שכולם שונאים אותך והחיים שלך בזבל ורצית להתאבד אני עמדתי שם לצידך דאגתי שלא יקרה לך כלום...וגם את ההית לצידי אני לא אומרת שלא, מתי שעברתי את אותה התאונת דרכים הקשה הזאת ישבת לידי יום ולילה בבית חולים


מה אומר לך "אחותי" היקרה אהבתי אותך מכל הלב והנשמה אבל הרסת את הכל ידעת כמה אהבתי אותו ידעת שהוא אוהב אותי אבל בכל זאת עשית את זה בלי בושה!! אחרי שזה קרה וגיליתי (באת וסיפרת לי כי היה לך "ייסורי מצפון") שאלתי אותך רק למה? אמרת שזה קרה ברגע של סטלה שההיתם שיכורים שלא שלטת בעצמך


כן שתית כל כך הרבה  עד כדי כך ששכחת שאני החברה הכי טובה שלך, ושאנחנו יוצאים כבר שנתיים וחצי!!


היום את לא מפסיקה להתקשר ולבוא אליי הביתה כשאני לא נמצאת מנסה לשכנע את אמא שלי כי את יודעת כמה היא אוהבת אותך (רק שכחת לספר לה מה עשית) גם הוא אומר לי שהוא מצטער שאת כלום בשבילו שאני האהבה שלו.....


אתם יודעים מה כלום לא מעניין אותי אתם ראויים אחד לשני ואני מקווה שתתפסו ממני כיוון ותמחקו אותי מהחיים שלכם כי אני אתכם כבר מחקתי ממזמן...


שלום ולא להתראות