הוא פשוט אהב אותה

הוא מרגיש אותה,מרגיש אותה בכל איבר מאיבריו.הוא קורן בכל פעם שהוא רואה
אותה.חיוך טיפשי עולה על שפתיו,בלי שהוא שם לב לכך.והיא מבחינה בכל החיוכים
המטופשים שלו-חיוכים של גבר,נער,בן,פשוט מאוהב.בהתחלה הם היו נסלחים בעיניה.אחר כך
היא כבר לא סבלה אותם.היא הרגישה שבכל חיוך ומבט שלו הוא חודר לתוכה,עמוק לתוך הנפש
הבודדה שלה,ששום תרבות,אומנות,מדע וכל דבר מבדר אחר לא סיפקה לה את רצונו של
הלב.היא הסתירה מעצמה את הכמיהה המגרה הזאת לאהבה.אהבה שתעצים את הרגש בתוכה,שטלטל
אותה מבפנים.שתכניס אור,וחוסר מנוח לחיים שלה.היא שנאה את עצמה כאדם שליו ורגוע.היא
רצתה להתרגש,להתפעם מהחיים.ומה יכול לגרום לכך חוץ מאהבה?!.יום אחרי יום הוא חייך
אליה,הביט בה,והיא עדיין לא ממש הבינה עד כמה היא חשובה לו.עד אותו היום.הוא החליט
שהלב שלו יתמוטט אם הוא לא יכתוב לה.ישתף אותה ברגשות שלו.אז הוא כתב.לקח דף ועט
ומילא שישה דפים שלמים.מלאים באהבה שלו אליה.הוא הניח אותם בתיבת הדואר שלה,בתוך
מעטפה,כשהמילים היחידות אשר מייחסות קשר לדפים עם אדם כלשהו הן כתב ידו
המסתלסל,היפהפה אשר הופיע בצורת המילים:"עבור אהבת חיי".ההורים שלה היו בחו"ל.היא
לקחה את המכתב.קראה אותו בשקיקה.אבל הראש שלה התנגד,חסם אותה.ובסוף שיגרה אליו מכתב
חזרה."זה לא יעבוד בינינו.אני מצטערת,אבל אני לא בנויה לכזה סוג של אהבה."כעבור
מספר ימים,בהם פגש אותה פנים אל פנים,התחנן,ניסה לשכנע,אפילו בכה בפניה,והראש,עדיין
לא מסכים עם הלב.הראש התריע שהיא עלולה להתאכזב,שזו לא אהבה לתמיד,שהלב ייקרע אם
וכאשר הם ייפרדו,שהיא צעירה,שהיא לא בנויה להתמוטטות נפשית כזאת,ולהיקשרות נפשית
כזאת.והראש,תמיד היה יותר משכנע ממנו,מהבחור שמגדיר אותה כאהבת חייו.ערב אחד,אחרי
יום אומלל של הרהורים באהבתו,הוא החליט שהחיים לא שווים אם היא לא אוהבת אותו.אם
היא לא מצליחה להשתכנע מכל הניסיונות שלו להוכיח את עצמו.הוא השאיר לה פתק:"אהובת
חיי.את לא מבינה כמה אהבה הלב שלי מכיל.כשאני רואה אותך,גם הראש וגם הלב שלי
מסתחררים,מעולפים ממך.את מריחה ריח טרי של אהבה,והמבט בעיניים שלך שווה אלף
מילים,אם לא עשרת אלפים.אני מוטרף ממך,וכנראה גם מטורף.אני לא יודע לאיזה סוג של
אהבה את בנויה,אם יש בכלל סוג יותר טוב מהאהבה שלי אלייך.בחיים לא נתת לי סיכוי.את
יפהפייה,בכל המובן של המילה-מבפנים ומבחוץ,אבל הלב והראש שלי בנויה רק לאהבה מסוג
אחד,לאהבת אישה אחת.את.אני כל כולי נועד,ושייך לך.ואם את לא מיועדת לאהבה בין
שנינו,ואם את באמת לא רוצה....אז כנראה אני לא מיועד לחיים שלמים,מאושרים.אני לא
יודע מה עשיתי שגורם לנפש שלי לסבול כל כך עשיו,אבל חיים לא שלמים לא שווים
דבר,והמשמעות של המילים אלה היא רק מסוג אחד.אני פשוט אוהב אותך.וזה הכל.שלך,מכל
הלב,הנפש,הנשמה,הראש,וכל דבר אחר ששייך לי ותמיד הייתי מוכן להעניק לך-האהוב האמיתי
שלך."באותו ערב,בום,בשקיעה,מול השמש שהולכת ויורדת,וברקע החול הזהוב,הנוצץ,הוא
הטביע את עצמו.וכל שהשאיר אחריו הוא מכתב חתום כ'אהוב האמיתי שלך',וכל רגש שקיים בו
מתואר על גבי עשרות ניירות-כל המכתבים ששלח לה.והיא...היא לא סלחה לעצמה עד
היום.והיא גם לא אהבה מאז.הלב לא הרשה לה,כהראש כבר כן.