אהבת אמת מכיתה ב' חלק ב'

הטלפון צילצל ועל הקו היה ....



כן ניחשתם נכון נדב! וזאת השיחה :



מיכל: "הלו?".

נדב: " הי מיכל , זה נדב. מה שלומך?".

מיכל (מופתעת): " אהה, בסדר ואתה?".

נדב: " טוב , אהה תקשיבי, לא נעים לי להגיד אבל...".

מיכל: " מה?".

נדב: " אני לא אוכל להגיע היום.........".

מיכל (בשוק!): "אהה, או..אוקי, למה אפשר לדעת?".

נדב: " לאחותי יש בת מצווה.. טוב אני חייב לזוז . מצטער! בי.".



הייתי בשוק! ואז נזכרתי: הבת מצווה של דניאל ( אחותו) הייתה לפני חודש בערך!!!!!!!
( אני יודעת כי אני שכנה שלו... שחכתם?)



הייתי הרוסה מבפנים אבל המשכתי לנפח בלונים כאילו כלום לא קרה וכמעט שכחתי ממנו.



המסיבה הייתה פשוט פצצה! כלום מאוד נהנו... (הייתם מאמינים שאפשר להנות מקוסם?)



יום למחרת לא הגעתי לביה"ס. לא , לא בגללו פשוט היה לי יום כיף בבית!



ובאמת היום היה מושלם ממש... עד שיצאתי החוצה עם אחותי הקטנה (הדסי...) ומי היה
בחוץ? נכון נכון, נדב!



אני לא יודעת למה עשיתי את זה אבל תפסתי את הדסי ביד וגררתי אותה איתי בחזרה
הביתה!... כל היום נהרס!



עליתי לחדר שלנו ובכיתי על המיטה..



אז לא הבנתי למה , היום אני מבינה... היה לי קשה לראות אותו שמח כל כך בזמן שאני כו
עצובה!



ביום ראשון שאחרי שבוע כבר הייתי בטוחה שה"תופעה" בשם נדב , נעלמה!



הלכתי לידו ושיחקתי איתו ולא הרגשתי כלום, ממש כלום כלפיו.

לא הבנתי למה?!?!?



באותו יום פרץ לחצר שלנו נחש ארסי, הוא נשך את טוטו ( הכלב שלי) והראש שלו התנפח .

אז הזמנו מדביר ונסענו לסבתא שלי לשבוע.



במשך השבוע ברור שלא התראתי עם נדב, וכשחזרנו הייתי מאוד מופתעת לגלות שלא רק
שההרגשה חזרה אלה היא גם התגברה!



זה שהתחלתי לחלום אליו פשוט , רצית כל הזמן שיצא לגינה שלו כדי שנפגש.



ככה זה המשיך - אני יוצאת לחפש אותו והוא לא בחצר...



עד שיום אחד יצאתי החוצה ו....





טוב אנשנושים אני מקווה שנהנתם אבל על תדאגו יש לי חומר לספר שלם אם אתם רוצים...
רק תגידו..( או תכתבו...:))...



ביו'ש!



נ.ב.:

אני בת 14 וחודש עכשיו!..