מכתב אחרון לאדם יקר

אהוב יקר ובלתי נשכח...


אהוב יקר האם אתה לא מבין האם אתה באמת כה עיוור האם אתה אוהב... כול כך הרבה שאלות שלא נענות.


העצבות עושה דרכה אלי קול צחוק נדם, הלב כבר הפסיק לפעום ועל פני מופיעות הן הדמעות שמביעות צער רב וכאב חד.


אני בסך הכול אורחת בעולם הזה כן אני בסך הכול אורחת. אתמול אני נולדתי, מחר אני הולכת, כי אני בסך הכול אורחת ואולי אני הייתי כבר אולי אהיה פה שוב אולי אני אינני.


החיים קצרים לא מחכים לי שארפא מהכאב שהותרת אז אני חייבת להמשיך הלאה ובגלל זה אהוב יקר אתמול הספדתי אותה את האהבה שלי אליך.


אתמול בין כאבי ודמעותי היא גוועה דימעותי כיבו אותה את האהבה שטיפחתי שנים לעולם לא אשכח את מבטך שאמר אהבה אנצור בליבי.


אהבתי אותך בכול ליבי ונשמתי ואתמול נכנעתי לכאבי זה קשה שנשבר הלב רוצה לחיות לא לדעת מכאוב ולשם כך מוכחה אותך להפסיק לאהוב אתמול אהוב אהבתי נפטרה.


כמה בכיתי על מה שעוד לא עשיתי חיבוק אחד שלא יחזור הימים שעוד נותרו לאהבה חומקים מבין האצבעות, הומה הכאב ולא חדל כי למרות שהחלטתי שמספיק אתה עוד נמצא בליבי עינייך נגעו בי וזה קשה , קשה כול כך.


אהבתי אהבה עם עוצמה כה גדולה אהבה ששברה את ליבי וחלומתי, אתה לא הבחנת לא ראית את מה שהרגשת את הכאב בעיני ותחושת הכאב לא הרפא מנשמתי מליבי ואף מגופי, המון פעמים הרגשתי אותך קרוב חי בליבי אז האמת היא שתמיד הייתה מרוחק.


היום אני טיפה אבודה ורוקדת עם בדידותי אך זה רק היום מחר יום חדש החיים ממשכים הזמן לא מחכה ואני ממשיכה הלאה נותנת לרוח לקחת אותי איתה ואתה יחד עם אהבה קבור בתקופת העבר שם תישאר תמיד.