הקיץץץץץץץץץץץץץץץץץץ-פרק 19 פרק מפוצץץ!!!

הימים חלפו,אדיר רצה שאבוא אליו וזה באמת לא פייר כי כל הזמן הוא בא אליי.

חיכיתי לאוטובוס ובנתיים הטרידו אותי מחשבות,אדיר נאמן לי?-קולי מיד סתר את
מחשבותיי ומצאתי את עצמי עונה ללא קול :בטח שהוא נאמן לי אני אוהבת אותו והוא אותי
ואני סומכת עליו,סגרתי את הדיון בראשי.על כתף אחת ישב מלאך שהעיד לטובת אדיר ועל
הכתף השנייה כמובן ישב השטן הקטן שאמר לי בראש:"את לא שוכבת איתו..למה את
מצפה?!".השתקתי את שני הקולות כשהגעתי לתחנה המרכזית בעיר שבה גר אדיר."סופי איפה
את יפה שלי?"שאל אדיר,השיחות איתו הפכו חמות יותר ויותר והותירו אותי מסופקת.

הגעתי אליו הביתה,צלצלתי בפעמון והוא פתח לי את הדלת בבוקסר שלא היה מבייש אף אחד
עם "חבילה" כמו שלו-התלהבתי וניסיתי לסלק מחשבה זו מראשי."רעבה?".שאל אדיר הנהנתי
לשלילה.עלינו לחדור ופתחנו באירועי היום."ישבתי אתמול עם נוי ידידה שלי..את זוכרת
אותה?..".פתח אדיר בשיחה."כה..זאת שיצאה איתנו אז..בגילי?".עניתי."כן,אמרתי לה
שתבוא תשב איתנו בערב..".אמר אדיר וחיכה לתגובה."בכייף למה לא?..".חייכתי ונישקתי
אותו.ידיי ליטפו את צווארו החמים ונשימתו שיחקה בעורפי קטועה.

"אני אוהבת אותך".אמרתי לו והוא עטף אותי בחיבוק אוהב.בכלל לא שמתי לב איך שידו
השכיבה אותי בצורה בוטחת על המיטה,איך ששפתיו שיחקו בצווארי,איך שהיד שלו שלפה
מעליי בקלילות את החולצה הצמודה ואיך שידיי ליטפו את גופו העירום למחצה.אדיר נישק
את החזה שלי ועיניי היו עצומות מעונג,מדי פעם הסתכלתי על פניו ונראה היה שהוא נהנה
והיה נהנה גם אם היינו ממשיכים..הטלפון שלו צלצל,הוא שם על שקט וחזר אליי,נשכבתי
עליו,מנשקת כל פיסת עור בגופו,מביטה בפניו כשעיניו עצומות,שינינו שוב את תנוחת
גופינו כשהפעם אדיר נשען על הקיר ואני התיישבתי עליו מנשקת אותו ללא הפסק.הרגשתי
איך הידיים שלו מלטפות את הישבן שלי,איך שהן מגיעות לצד השני,הרגשתי אותו מנסה
לפתוח את כפתורי הג'ינס שלי:"לאא..".נזעקתי מעט,אדיר התבלבל,נראה כאילו חזר להכרה
ועזב את הג'ינס שלי כשהחיוך נמחק מפניו אך כדי לא לעשות לי הרגשה רעה המשיך לנשק
אותי כאילו כלום לא קרה.הטלפון של אדיר צלצל שוב:"תענה..".הפצרתי בו."הי...כן היא
פה תבואי עוד מעט".אמר אדיר בקול סדוק מעט."מי זאת?".שאלתי כשסיים לדבר."נוי..היא
תבוא עוד מעט".ענה אדיר בחוסר חשק."אז כדאי שתשים על עצמך משהו".אמרתי ואדיר קם
ולבש חולצה ומכנס."את מטריפה אותי".הביט בי אדיר כששרבבתי את שפתיי.

"מה קורה?".שאלה נוי כשנכנסה-באור היא נראתה כל כך שונה,לא כל כך יפה כמו שחשבתי,אף
קצת ארוך ועקום,עיניים קטנות וגוף רזה.אדיר ונוי דיברו ואני הסתכלתי על השמיכה
שכיסתה את רגליי על המיטה.לפתע נבהלתי קשות-ראיתי כתמים קטנים על המיטה שנראים כמו
כתמי דם!,זאת אני?-חשבתי לעצמי ונזכרתי שאני בסוף המחזור החודשי אך גם אם הייתי
בהתחלה בחיים זה לא היה עובר את הג'ינס אז לשמיכה?!-הזדעקתי בתוכי,המון רגשות קמו
בי?-אלה כתמי דם של בחורה שהייתה בתולה?-ייתכן הדבר?,זאת לא אני זה בטוח-הייתי כל
כך שקועה שלא שמתי לב שאדיר ירד למטה ונוי הביטה בי דואגת."במה את שקועה כל
כך".שאלה נוי ללא הבנה."בחייאת נוי,של מה הכתמים האלה?זה דם?!".שאלתי אותה
מבוהלת."על השמיכה?..".צחקה נוי והוסיפה:"זה בטח עוד מהתקופה שהוא היה עם הזונה
ההיא..הוא לא מכבס את זה אף פעם".תירצה נוי.זה היה נשמע כל כך מוזר,חייבים מדי פעם
לכבס והכתמים נראים כל כך אמיתיים,כל כך חדשים כל כך מפחידים!

סערת רגשות פרצה בי,להאמין?,לא להאמין? האם יש לה סיבה לשקר לי?,הייתכן שאדיר עושה
דברים מבלי שאדע?."או שזה קטשופ..".ענתה נוי ופתחה בפניי אפשרות חדשה,מרגיעה
יותר-נרגעתי מעט אך לא וויתרתי אני אברר מזה.

מאוחר יותר הייתי צריכה ללכת,ליווינו את נוי לביתה,נפרדתי מאדיר ועליתי לאוטו של
הוריי."היה מדהים-אני אוהב אותך" אמר אדיר מביט בי ומלטף את שערי."גמני
אותך".הצלחתי להגיד בקושי,הרגשתי שדמעות חונקות את גרוני..זה אמיתי?..אני מתחילה
לפחד-זאת אומרת שהוא יקר לי וחשוב.לא ידעתי מה קורה איתי,הייתי כל כך מפוחדת שישר
הלכתי לישון.

***

ביום המחרת ישבתי בסלון וצפיתי בטלוויזיה כשהפלאפון שלי צלצל."הלו".עניתי
לאדיר."אני לא בוגד בך..".אמר אדיר וקולו היה משועשע."מה קשור?".שאלתי מבוהלת."מה
חשבת שנוי לא תספר לי מה עבר עליך?..".שאל אדיר בקול רגוע ודואג."מה אני אעשה..תתאר
לך שזה היה הפוך..זה מפחיד".טענתי לחפותי."מבין אותך מאמי..אבל אני לא בוגד,עשו לי
את זה אני יודע מזה ולא מתכוון לעשות את זה אפילו לבחורה שאני לא אוהב.".סיכם אדיר
והרגיע את מצפוני המתייסר."זה חשוב לי..אני אוהבת אותך".אמרתי לו."למה חשבת
ככה?".שאל אדיר מתעניין וקולו היה שבור."כי אנחנו לא שוכבים?".הוסיף
בעצב."כן..חשבתי אולי בגלל זה..".אמרתי בשקט."אני אחכה..את יודעת שאחכה כמה שצריך
אפילו אחרי החתונה מצידי..זאת אהבה ואהבה הלב לא מוצא כל יום".התרגש אדיר."אני
יודעת יפה שלי..ואני מעריכה את זה ואני שמחה שיש לי אותך".עניתי.מה עוד יכולתי
להגיד?,שאני מפקפקת לפעמים כי אני נורמלית ומאוהבת?..לכולם יש ספקות והוא חשוב לי
לכן אני דואגת לזה,לכן זה מפריע לי."תדע לך שלי יותר קשה מלך כשאנחנו לא
שוכבים".אמרתי לו."למה?..".התבלבל אדיר לרגע."כי אני צריכה לשאת על הגב שלי גם את
האכזבה והביאוס שלך.."עניתי וכמעט התחלתי לבכות."אני אוהב אותך..בחיים לא אעשה משהו
שלא תרצי,כשנשכב זה יגיע ממך אני לא אזום את זה".סגר אדיר את העניין ויכולתי לנשום
לרווחה.

לכולנו יש ספקות-החוכמה היא לדעת להתמודד איתם ולהבין שהם רק ספקות ולא יותר מזה
וזה הלקח החשוב שאדיר לימד אותי באותו היום...