*+* חבר ש=ה יותר מיהלום *+* מורן (יש מוסר השכל)

אישה חכמה טיילה בהרים ומצאה אבן יקרה בין אבני הנחל.

למחרת פגשה מטייל שהיה רעב, האישה פתחה את הצרור שלה חלקה איתו את המזון שברשותה.

ראה האיש את האבן היקרה בצרורה של האישה, התפעל ממנה וביקש מהאישה שתתן לו אותה.

האישה נתנה לו את האבן והאיש עזב, שמח על מזלו הטוב. הוא ידע שאם ימכור את האבן היקרה כל חייו לא ידע מחסור.

כעבור ימים אחדים חזר האיש והחזיר לאישה את האבן שלה. "מה קרה?" שאלה האישה.

"חשבתי על זה", אמר האיש, "האבן שנתת לי יקרה ורבת ערך, אבל אני מחזיר לך אותה בתקווה שתתני לי משהו אחר - רב ערך עוד יותר... האם תוכלי לתת לי את הדבר הזה בקרבך שאיפשר לך לתת לי את האבן?



מוסר השכל:

לא כולנו חייבים לחלק יהלומים ואבנים טובות, גם חיוך או מילה טובה יכולים לשנות ולהשפיע. נתינה אמיתית לעולם אינה נמדדת בכמות או במשקל - אלא ברוחב הלב של הנותן.



היכולת לתת אינה גורעת מאתנו - ההפך היא מוסיפה לנו. אנחנו יכולים לתת אהבה, לתת חיוך ומילה טובה, לתת למישהו הרגשה שהוא מוערך, לתת כתף לנזקק, להטות אוזן למי שצריך לספר ולתת תמיכה למי שצריך חבר.