האם הוא אוהב אותי? [פרק 18]

לפתע הוא שיחרר אותי, החזיק ביידי והביט בעייני..

לא יכולתי לסבול את המצב הזה.

ופשוט התחלתי (וסיימתי) לומר את מה שחשבתי...

"אנחנו צריכים להיפרד." החלטתי והתחלתי לבכות בשקט, הדמעות שנצצו בעיניו פגעו בי עד
כדי כך.

לרגע הוא היה בהלם... ואז...

הוא פשוט התחיל לצחוק!



אך הדמעות בעיניו... אמרו לי כמה הוא לא מאושר מזה.

-------------------------



לפתע הוא יצא מהחדר, יצאתי אחריו...

"גיא, לאן...?" הפסקתי כשראיתי שהוא חוזר לחדר, סוגר אחריו את הדלת של החדר ומתחיל
לחפש משהו בטירוף...

לרגע הוא עצר את כל מה שעשה ופשוט שאל אותי בלי דמעות ובלי גינונים רק בזעם: "את
בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?"

לרגע היססתי... "זה יהיה עדיף לכולם.. שקט ושלווה ואז כשהרוחות ירגעו אז נוכל
לחזור."

אין מצב שאני מדברת בהגיון.

"את צוחקת עליי?" לפתע הוא פשוט צרח עליי.

"את נותנת לבן אדם הכי בן *ונה בארץ להרוס לנו את החיים רק בגלל קפריזה אחת קטנה
שלו.." הוא המשיך לצרוח.

"מה? מה? מה? מה כבר יכולה להיות הקפריזה המטומטמת שאתה מדבר עליה? סתם משעמם לו אז
הוא מפריד בינינו..? אני לא יודעת. לא בטוחה. משהו רע קורה לו." המשכתי לדבר אליו
בשיא הרוגע כדי להרגיע אותו אך הדמעות בעיניו המשיכו לזלוג כמו נהר.

"את יודעת בכלל מה עובר עליו? לא! אז תשתקי...!" הוא דיבר בטון רוגז אחו*רמוטה.

"אני לא מבינה..." המשכתי ברוגע והוא קטע אותי.

"אני לא רוצה לדבר עכשיו, את רוצה לתת לבנאדם הזה את מה שהוא רוצה? תהני. אבל אני
אמשיך..." הוא נאנח.. "אני אפילו לא יודע למה אני עושה את כל זה... בבקשה ממך, לכי.
אני ממש צריך להיות לבד עכשיו."

הוא חיבק אותי כאילו אין מחר, כאילו שלא נתראה עוד...

אני לא רציתי את הפרידה הזו אבל אני ייזמתי אותה...

כמה מטומטמת יכולה להיות אישה?

"בסדר. אני הולכת." הסתובבתי ופשוט יצאתי מביתו..

לפתע הפלאפון שלי צילצל..



"ההלו?" רעדתי מרוב כאב.

"תעשי לי טובה, תדברי עם שי.." שמעתי את קולה של עדי.

"למה?!? אני חייבת לו משהו?" התחלתי לבכות ולצרוח. להוציא את כל הקריזות.

"תשמעי, הוא פה לידי ואת על רמקול... מה יש לך?" עדי נבהלה.

מי שם עליה?

"תגידי לאידיוט הזה..." צעקתי,

לפתע שמעתי את שי צועק..

"את וגיא בכלל לא מתאימים, אז תפסיקו ל*יין ת'מוח."

"טוב, אחי..." אמרתי בציניות והמשכתי - "תזכור שאתה אידיוט ולפחות לו יש שכל, משהו
שלך חסר!"

"אני לפחות מרגיש משהו כלפיך... משהו שהוא לא מסוגל לדמיין אפילו." הוא צרח..

"תעשה לי טובה..." ניתקתי לו בפרצוף.



אני אלרגית לבול*יט! ועוד שלו..