מילותיי האחרונות...

המכתב הזה הוא מילותיי האחרונות, היום הכל נגמר, מנסה להשתנות, אך אם זה לא יקרה, לא אשוב עוד ילדה,
אם זה לא יסתדר, לא נמצא עוד אהבה.
לא מבין דבר, מה קרה,? איך נגמר,? מחפש נחמה שתגיע, מחפש בשממה בלי להגיע,
מסתובב בעלטה בלי שום ידיעה....
כל מילה שלך אומר אהובתי היא כואבת בנשמתי, מודה שטעיתי, שפגעתי, שהכאבתי, שהכעסתי.
כאן אני חותם בדמעותיי על שגיאותיי, כאן דמעותיי מתמוססות על תהום העצבות שבי, כאן אומר לך יפתי שאני מצטער,
מצטער שפגעתי, האם אוכל איי-פעם ללטף את ליבך הכאוב, האם אוכל איי-פעם לחבק את נשמתך העייפה, לנשק את דמעותייך העצורות, האם איי פעם תוכלי להבין שהאהבה הזו לא תיגמר בי לעולם!.
אל תעזבי לי את היד, אני פוחד להיות לבד! איך מול עיניי חלף לו עולם מושלם, עולם שכולו מלא בטוב,
בשלמות, ביופי ובאהבה, עולמך.
כל עולמך ויופייך נעלמו יחד עם השקיעה המושלמת והעצובה ולצערי לא ישובו בזריחה היפה, את היית שלי ילדה, בליבי כל הזכרונות ובליבי התקווה, אך היום אני מבין שהכל נגמר...
איך אני מתגעגע ובליבי את קולך אני שומע, בעצב וכאב עצור, רוצה אני רק לראותך, רוצה רק עוד נגיעה, עוד נשיקה, עוד חיבוק, מבט, לחישה..... דברים אחרונים, מילים אחרונות, מילותיי שלי האחרונות...