ליזום או לא ליזום זאת השאלה..

הרבה פעמים בחיי האהבה שלנו אנו חושבים אם ליזום הפעם או לא..


בין אם אנו בנות..או בנים..


לרוב מקובל שהבנים יוזמים ומחזרים..וגם ככה אני רגילה.. שאני לא אתאמץ או ארדוף או יזום הרהב בשביל בחור שהכרתי ושמצא חן בעיניי..


יש לי את האומץ אבל אני לא אוהבת את הרושם שזה יכול להשאיר.. את היחס שלו שיכול לגרור..


כי אוטומטי זה מרגיש שאם יזמתי אז אני מעוניינת "נפלתי ברשתו" ברשת האהבה..


ובנים..תענו לי בכנות.. זה מרגיש אצלכם "את בכיס הקטן אצלנו"..


וגם אצל בנות.. אין קיפוח..מרגיש אותו הדבר"השגנו אותך"


וזה מה שמרתיע אותי..ואני בת 18 אך עברתי המון העינייני אהבה..וקשרים רציניים


אך אף פעם לא יזמתי ולקחתי לידיים שלי משהו רציני באמת..ויצא לי להתחיל עם מישהו..אך מפה העברתי את הכדור לידיים שלו..


זה נובע מחשש? חוסר ביטחון בעצמי? פחד ממשהו שלא עשיתי? פחד מהלא נודע? מהרגל? פן של פרמטיביות?


תמיד הצד השנירצה יותר(הבן זוג)


אם זה בהתחלה,הצעה,שיחה ראשונה אחרי:דייט פגישה הכרות ואחרי נשיקה...


ואם אני רציתי אז לא הראתי לא יזמתי..


לא בהכל.. כי זה נשמע קצת מוקצן.. הגזמתי קצת היו דברים שיזמתי אבל זה כבר בקשר ארוך טווח עם בן זוג וזה לא נחשב..הכוונה שלי היא לקשרים חדשים..ובהתחלה שלהם..


יש לי דילמה..


הכרתי מישהו בטיול..במקום שישנו שם כל החבר'ה 3 ימים..


הבחור היה שם וב3 ימים האלה הכרנו דיברנו הוא יזם יותר..


הייתה נשיקה והיה לי מוזר הרגשתי שהנשיקה תתבצע רק אם אני יגרום לזה גם מצידי..ממש מרצון שלי כי הוא נתן אפשרות אבל הכדור היה בידיים שלי..


הוא גר רחוק מאוד ממני יש לו רכב..בערך 3+ שעות נסיעה וזה מטורף..


קשר לא יכול להתנהל ככה.. זה לא יצליח..


לא בטווח הגילאים שלנו..כמה חודישם לפני 18 ו19


הוא השאיר בי תקווה שהוא יבוא לבקר שיזדמן.. "יש לי חבר שגר בעיר קרובה אני אבוא לבקר"


אבל מה הסיכוי? איזה חארטה..אשליה להאמין בזה.. אני לא ילדה בת 14


ואני מרגיהש כזאת עכשיו.. יש לי מאיין בועה שלו.. נדלקתי עליו מאוד מאוד כמו שהרבה זמן לא קרה לי אם בכלל קרה!


זאת יכולה להיות בועה ואשליה והוא בכלל אחרת.. לא הספקתי להכיר אותו הרבה


אבל אם אני אתקשר אליו אני אדע.. 


ואני מפחדת.. מזה שהוא יחשוב שאני כבר ב"כיס שלו" שאני מחזרת..שאני עדיין חושבת עליו אחרי כמה ימים שעברו ושחזרתי לחיי השיגרה שלי..ושאני אתאכזב ואתבאס שהוא לא מי שחשבתי.. 


למרות שאין לקשר רציני סיכוי..אין מצב..בגלל המרחק..


אז למה למשוך? או ליזום ולהשאיר לו טעם ממני?..של  מעוניינת ורוצה אותו?


מבולבלת..


מרגישה כמו ילדה קטנה ומטופשת שחייה באשליות..


לתת עצות אני יודעת אך שזה נוגע לי אין לי מושג..


מה דעתכם? :/


 


 


שיהיו לכם חיי אהבה יפים..


ורק אושר..