חברה בלב

לפעמים, כשהדמעות מאיימות לפרוץ אני מנסה לעצור אותן וחושבת עלייך.


על החיבוק, החיוך, הצחוק, המבט, ההרגשה שאת נותנת לי שהכל בסדר, שאת כאן, שאת איתי, שאת לא הולכת, שאין לי מה לדאוג...את עושה לי הכל-בלי לעשות כלום.


איך אני אצלך, נרדמת בתוך החיבוק שלך, ואז מתעוררת פתאום, רואה שאת כאן, שומרת עליי, אני מחייכת אלייך, את מחייכת אליי, אני מחבקת אותך, את מחזקת את החיבוק שלך, מנשקת אותי, ומלטפת..אני עוצמת עיניים ומרגישה את היד שלך, מלטפת, עוברת על כולי, אני נותנת לך להגיע לכולי, מרגישה את העולם עוצר, איך משתי חברות הפכנו לאחד.


את הכל....החברה הכי טובה, והרבה יותר מזה. הבנאדם הכי קרוב, הכי יקר, הכי מתאים, כשהיד שלך מטיילת עליי, מתחת לחולצה, מעל, מלטפת אני מרגישה הבנאדם הכי בטוח בעולם. אני מחייכת אלייך, את מחייכת אליי, נשיקה, חיבוק, ליטוף, את פה, הכל בסדר, אני לא צריכה לדאוג, את איתי.


אתם בטח חושבים, או לא מבינים-אבל אני מבינה. היא חלק ממני. כמו שאני לא מתביישת מעצמי ככה אני לא מתביישת ממנה. הרי היא חלק ממני! ואני חלק ממנה. אני יודעת. היא נותנת לי להגיע אליה, לכל למקום, ואין בזה שום דבר רע, או מוזר. אנחנו חברות, החברות הכי טובות, או אולי אפילו הרבה יותר מזה.


הגענו למקומות מדהימים ביחד...מקומות שלא חשבתי שאפשר להגיע אליהם עם מישהו...את חושבת שאני סתם אומרת את כל זה?? אני לא אוותר עליך בעד שום דבר בעולם ואת יודעת את זה, אם בטעות אני איכשהו פוגעת בך-אני מרגישה הכי נורא בעולם. נעלם החשק לאכול לחייך לדבר...להיות.


לפעמים, כשהדמעות מאיימות לפרוץ אני מנסה לעצור אותן וחושבת עלייך. ואת יודעת משהו? זה עוזר. הנה-הן נעלמו.