מסתירה את עצמי

מסתירה עין אחת,



מסתירה חלק ממני,



כי אתה יודע שהעיניים שלי אומרות הכול,



אבל רוצה להחביא את העיניים-את עצמי ממך,



לא להראות את הכאב שיש לי,



אבל אתה שם לב-אתה מכיר אותי טוב,



שואל אולי אני אגיד הכול בגלוי שתדע מה קרה,



לא אני לא רוצה,לא אומרת..



אבל בסוף לא יכולה להסתיר ממך ומסבירה לך הכול,



אתה לא מבין מה קרה שפתאום אני מוציאה הכול כאילו שזה היה בתוכי 30 שנה למרות שזה
היה בתוכי רק שבוע,



מסביר שזה לא נכון ושלא הבנתי נכון,



אבל אני חושבת שזה סתם תירוץ,



אתה מתחיל לשכנע אותי,



לא מאמינה לך,



בסוף אתה אומר שאתה לא רצית להרוס כלום ,



אומרת לך שלא הרסת,



אתה קצת מתעצבן,



משפילה את הראש,זולגת לי דמעה,



ועוד אחת ועוד ועוד..



אתה לא רואה ולא שם לב..



כאן השיחה נגמרת ואתה אפילו לא יודע שבכיתי..



היום הרוס,אין מצב רוח,



מעניין איך אתה,בטח נהנה,שמח, או שלא?



היום הרוס,חושבת עלייך,עצובה..



בערב אתה מתקשר,



וכמו תמיד מעלה לי חיוך,



מציעה לבוא אלייך,



אבל אז נזכרת במה שקרה ולא רוצה,



אתה מתעקש,



אבל אני אומרת שלא,



אתה מתבאס כי תראה אותי רק עוד שבועיים,



מתבאס?אממ זה מה שאתה אמרת,



אני לא יודעת אם זה באמת ככה..



בסוף אתה אומר לי שאתה אוהב אותי ואני נרדמת עם חיוך,



מחכה לפעם הבאה שאדבר איתך,או אראה אותך,

,

ובלילה חולמת עלייך,



על כמה שאתה נחמד,משגע,מטריף,עדין,אוהב,חם...



ומחכה לפעם שאוכל להרגיש את זה..