איך שהסורגים הפרידו בינינו- חלק 23

וזה מה שהוא קבע.....

מספר 1 בחוץ מספר 2 בפנים!

ממש במילים האלה!!

ויותר ברור בשבילכם.. אליאב בחוץ רותם בפנים!!!!

כולם היו בהלם באולםםםםםםם בהלם מוחלט ולי... התייבש הפה והמילים לא יצאו
אפילו.....

ואז הוא נתן הסברר...

בגלל שמספר 2 (רותם) נמצא במכונית שהתביעה פה רשמה את המספר שלה הוא קשור לפרשה
ואני מאריך את המעצר ב28 יום!

נגד מספר 1 (אליאב) אין שום ראייה שהיה במקום הוא משוחרר!



28 יום ?... אמרתי לבורא עולם אם הוא רציני איתי??? בלב שמחתי שאחי בחוץ אבל רותם..
בפנים שוב??? הסורגים האלה הם שהרסו לי את החיים וגרמו לי לשכוח את רותם ואז זה
מתנקם בי שוב!!!

ידעתי שהולך להיות ברדק.....

אחי קיבל כנס ועבודות שירות....

אליאב הגיב מאוד מאוד מאוד קשה על זה שהוא לא עם רותם בפנים... זה היה יום קשה
לכולם... אני לא ישכח את המבטים שהופנו לכיוון שלי כשאמרו שמספר 2 בפנים...

ידעתי שאני צריכה להיות חזקה... ועכשיו שאליאב בחוץ.. בלי עין הרע!!!! הוא ינהל את
העניינים יותר טוב מבחינת העורך דין וכל הדברים שיעבירו לרותם..

ההורים של רותם תמיד התקשרו אלי ואני אליהם היינו בקשר טוב.. היה להם קשה לקבל
שבקושי עבר כמה זמן והוא שוב בפנים... הכל מיהירות... זה הרס אותי שבאיזה מקום
יכולתי למנוע את זה ולא עשיתי את זה.

חזרתי הביתה... אחי עוד כמה שעות צריך להיות בבית וזה מה שניחם אותי.. הוא בטח כבר
אוסף את כל הדברים שלו ועף משם...... כ"כ חיכיתי לו..

במשך השעות שחיכיתי לו רותם עדיין לא התקשר... סיון כבר הייתה על הקוצים מתה לפגוש
את אהוב ליבה.. בבית שלי ישבו מלא חברים של אליאב שחיכו לבואו...

סוף סוף הוא הגיעע... הוא עזב את התיקים וישר בא וחיבק אותי בכל הכוח ונשבע שלא
יעזוב אותי יותר.......

ירדו לי דמעות.. ישבנו כולנו בחוץ אבל כמובן שהשמחה הייתה חלקית... כי רותם
איננו.........

הייתי על הפנים... ממש בתחתית... ואז אליאב קרא לי:"עדן מאמי תפתחי לאמיר את הדלת
הוא בחוץ" הלכתי לדלת הוא חייך אליי... ושאל לשלומי...אמרתי לו:"יכול להיות יותר
טוב"

ישבתי בחוץ וכ"כ קינאתי בסיון שהאהוב שלה לצידה... המחזה היה לי כואב לראות את כולם
חוץ מאת רותם.. אז ניכנסתי לשבת בסלון לבד.. אחריי ניכנס אמיר... הוא התיישב מולי
ואמר לי:"עדן אל תדאגי יש דברים גרועים יותר"

חשבתי לעצמי איזה משפט דפוק כדי לנחם........ אז פשוט אמרתי לו:"זה הדבר הכי גרוע
בשבילי"

הוא הוריד את העיינים שלו כלפי מטה והיה מוזר.. מוזר לאללה.. אותו מיסתורין שהיה לו
בעיינים כשפגשתי אותו בפעם הראשונה.

לאט לאט התפתחה לה השיחה לכל מיני כיוונים.. זה חיזק אותי פה ושם.. הרגשתי שיש לי
עם מי לדבר.. וככה זה היה... התפתח ביני לבין אמיר קשר ידידותי.

נכון שהוא ערבי... ואין אפחת יותר ממני שלא מאמינה בהם.. אבל אם הייתם מכירים אותו
לא הייתם מוציאה מילה רעה אחת עליו... בנאדם מקסים... שעזר לי המון במהלך החיים.

יותר מאוחר חברות שלי באו אליי וניסו לעודד אותי.. אבל שום דבר לא הצליח... ועדיין
חיכיתי לטלפון מרותם...

בשעה 22:00 הוא התקשר רצתי לטלפוןן.......

אני:"מאמיי זה אתהה?"

רותם:"כן כפרה מה קורה איתךך?"

אני:"לא טוב אני רוצה שתחזור"

רותם:"שטויות מזה בשבילי 28 יום?"

אני:"כן אבל עם יאריכו לך את הממעצר עוד?"

רותם:"נחכה וניראה אחרי ה28 האלה מאמי, מה עם אחיך איפה הוא?"

אני:"הנה הוא פה בסדר קח אותו"

דפקתי צעקה לאליאב והוא בא בטיל לטלפון... הם דיברו כמה זמן ואז הטלפון חזר אליי..

רותם:"עדן יפה שלי אני חייב לסגור.. יהיה בסדר תשמרי על עצמך בחוץ"

אני:"בטח נשמה שלי בטח.. לילה טובב"

הוא סגר את הטלפון..... והבטחתי לעצמי שאני יהיה פה חזקה!

מאוחר יותר ב00:30 בערך היה לי טלפון מחסוי.... להפתעתי זה היה... אמיר... :-/

אני:"אה אמיר מה קורה?"

אמיר:"וואלה בסדר האמת התקשרתי לשאול אם רותם יתקשר והכל בסדר"

אני:"אה תודה.. וכן הוא התקשר הכל בסדר.."

אמיר:"עדן אל תשכחי שאם את צריכה משהו אני פה באמת"

אני:"אני יודעת שאני יכולה לסמוך עלייך תודה..."

אמיר:"טוב נדבר.. שיהיה לך לילה טוב"

אני:"לילה טוב..."

שיחהההההההההה הכייייייי מוזרההה בעולםםם.. לא ידעתי אם זה בסדרר... כמובן שהכל
בידידות אבל בכל זאת... את השיחה הזו שמרתי לעצמי.

מיד אחרי השיחה נירדמתי.... למחרת בבוקר בטלפון העיר אותי בשעה 7 וחצי בבוקר.. זה
היה רותם שלי...

הוא שאל מה נשמע ואמר שהוא מסתדר שם בסדר... אחרי השיחה... ניכנסתי למקלחת...
התגעגעתי לאהוב שלי כ"כ... עד מוות.

רציתי קצת להתאוורר אחרי המקלחת לבשתי ג'ינס של סיגנל קהה חולצה שחורה של נייק
צמודה ונעלי נייק שחורות (של בנות לא של בנים- אל תטעו!) לקחתי את המפתחות של האוטו
שלי ויצאתי לסיבוב...

העיקר לא להיות בבית...

הסתובבתי עם האוטו ונסעתי לקניון.... קניתי לרותם כל מיני שורטים כאלה של נייק
ופולו וחולצות יפות כדי שיהיה לו נוח שם.. ניכנסתי לסופר פארם קניתי לו בנוסף גם
ספיד-סטיקים.. סקיני גילוח כל מה שרק צריך...

בפעם הבאה שיהיה אפשר לבקר אני מקווה שיכניסו לו את זה.

בזמן הזה כל החיים שלי היו סביב המעצר של רותם... לפני זה הייתי יוצאת עם חברות שלי
בלי סוף.. והרחקתי את זה ואותם ממני בעקבות זה... אפילו בגדים לא היה לי כוח ללכת
לקנות.... רק סיון שהייתה כמו גרה בבית שלי נישארה איתי החברה הכי הכי.. כמו תמיד..

חברות שלי נפגעו ממני מאוד... אבל חלק הבינו אותי...

בהמשך ה28 ימים האלה.. כמו שאמרתי התחברתי לאמיר מאוד... היינו בקשר טוב... הוא הפך
לאח 2 ולידיד קרוב קרוב... הוא כבר היה בא אלינו חופשי מתקשר חופשי... לא כ"כ שמו
לב לזה.. אבל לבסוף אחי קלט את זה.

אחרי 27 יום.. לילה לפני הדיון של רותם.. אחי התקרב אליי ואמר לי:"עדן בואי רגע אני
צריך לדבר איתך.."

הוא היה רציני מתמיד.....

אליאב:"את יודעת כמה אני אוהב אותך נכון?"

אני:"נו..?"

אליאב:"יש לי עיינים אני רואה הכל.. מה הפירוש של ההתקרבות שלך ושל אמיר???"

אני:"התחברנו הוא עוזר לי הרבה מאז שרותם ניכנס הוא מעודד אותיי"

הוא דפק פתאום על השולחן בחוזה ואמר:"יש לך אותי שיעודדדדדדד אותךך!!!!!11"

עיקמתי את המבט שלי ואמרתי לו:"על מי אתה צועק???"

אליאב:"עדן יש דברים שאת לא יודעת ולא צריכה לדעתתתתתת! זה שהוא אחלה של גבר זה לא
אומר שאת יכולה להיות ידידה שלו!"

אני:"אני בהלם.. אתה חבר שלו.... ובכל זאת אתה מחשיב אותו שונה מכולם כי הוא
ערבי????!!?!?!?!"

אליאב:"לאאא!!! לאא!! לא!! את לא מבינה כלום אההה? זה לא זה תביני אני לא רוצה
שיקרה משהו שצטערי עליו עדן חבל"

אני:"אני כבר ילדה גדולה להחליט"

הוא קם הזהיר אותי עם האצבע ואמר..:"את לא יודעת מזה ערבים עדן... ואני גם לא רוצה
שתדעי ואני גם לא חושב שזה ימצא חן בעייני רותם."

הוא נתת משפט מחץ לסיום... כאילו אנחנו בסה"כ ידידים.. גם רותם יודע מזה.. אין לי
ולא לאמיר שום כוונות אחרות.. ממש לא.. ומה הסיפור שלו עם אמיר!?

לפני שהלכתי לישון ישבתי קצת עם סיון... ואז נירדמתי... מחר יום קשה... מחר צריך רק
לקוות לטוב, כי המצב... גרוע.

התעוררתי ב7... עם פרפרים בבטן.. אחי וסיון כבר היו ערים... ניכנסתי למקלחת...

לבשתי ג'ינס של דיזל בהיר חולצה שחורה סטרפלס עם כתוביות בתכלת... ונעליי בובה
שחורות עם פלטפורמה.

התאפרתי מעט שמתי בושם... אליאב וסיון היו מוכנים.. אני עברתי דרך הבית של רותם
ואספתי את אמא שלו ויצאנו לדרך...

הרגשתי לא טוב... ההרגשה הייתה מוזרה.

הגענו לבית המשפט... חיכינו עד שיהיה התור שלנו.. היה מפוצץ... כל העולם ואשתו באו
לדיון של רותם... ראיתי את אמיר הוא ישב איתי ומאוד עודד אותי.. הוא הגיע עם חבר
שלו קוראים ל חוסייני..

זהו הרגע הגדול הגיע......... כולם ניכנסו לאולם ותיישבו...

הדיון היה ארוךך ביותרר... הרגשתי שזה לא נגמר.. וראיתי את הפנים של רותם שכבר מתות
שהכל יהיה מאחוריו.. ואז הוא אמר..:

עד תום ההליכים!

עברה לי צמרמורת..................................... הצטברו בעיינים של דמעות....
כולם התעלפו כמעט...... זה היה נורא...

למי שלא מבין.. עד תום ההליכים זה אומר שאם יש לשופט מספיק הוחכות "וקלפים" על אותו
נאשם הוא רשאי לעצור אותו עד מתי שרק יחליט.

השופט השתכנע בכך שרותם עבר עבירה ובכך שהוא מסוכן לציבור או בעל אופי עברייני
ויתכן שבסופו של דבר הוא גם יישב בכלא הכוונה לכמה שנים.... אין שום דיון ושום כלום
עד שיגיעו לשלב הבא.

השפוט ששפט את רותם היה רע עם פנים נוראיות של שטןן!!!! אפילו העורך דין שלו שהוא
בין הטובים בארץ לא הצליח לעשות שום דבר מיוחד!

ח=ר=א זאת הייתה ההרגשה שלי ושל כולם... השוטרים הזבל האלה בקושי נתנו לנו לנשק
אותוו..... אבל ממש שהם נתנו תפסתי את רותם חזק חזק וונישקתי אותו... היה לו דמעות
בעיינים אני הרגשתי את זה......

כולם ניסו לדבר איתי אבל לא הקשבתי לאף אחד!!! החזרתי את אמא של רותם הביתה שכמובן
הרגישה נורא לא פחות ממני ונסעתי הבייתה...

כשניכנסתי.. ראיתי את כולם חברים סיון אחי... וכולם דיברו על מה שקרה... לא היה לי
כוח לאפחד וכבר עליתי לחדר שלי... כל הכבוד לכל אלה שרצו להפריע לי וישר עלו אליי
לחדר... ממש הייתי אנטי לא רציתי לדבר עפ אפחד החלפתי את הבגדים לסתם מכנס וחולצה
וניכנסתי למיטה.

נשבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עדיף למות ככה לא יהיו לי
צרות!!!!!

כל פעם אתה חושב שאתה כבר מתרגל לזה.. ואז פתאום שמגיע היום הזה של הדיונים
והמשפטים בא לך לקפוץ מהגג.. זאת הייתה ההרגשה שלי.

וככה חלפו להם עוד שבוע ועוד חודש.. וכלום לא השתנה.. המשכתי לדבר עם רותם בטלפון
כמובן מתי שהוא יכל.. ביקור עדיין לא סידרו לו.. אבל לאט לאט.. הלב התחיל
להתייצב... והתחלתי לקבל את זה שרותם בפנים.

אומנם לא יצאתי למועדונים כי בלעדיו זה אין מצב.. אבל יצאתי עם חברות שלי והייתי
קצת יותר פתוחה מאשר בהתחלה שהייתי כמו אבן... רותם מהכלא עודד וחיזק אותי... ברור
שאני מתגעגעת אבל הוא לא נתן לי ההזדמנות להרגיש ששם הוא לא מרגיש טוב... הוא הכיר
שם חברים ובמקרה.. איזה אחד שהוא חבר טוב של אח שלי שיושב שם.

חזרתי למיטב. לאותה העדן של ההתחלה.. רק שדבר אחד היה לי חסר את האהבה שלי רותם...

יום שבת אחד... שסיון ישנה אצלנו הערתי אותה בבוקר ואמרתי לה שנלך לשוק לעשות
סיבוב... כי גם אחי אליאב חזר לעבוד שם... עם אמיר.

התלבשתי יפה כמו תמיד ויצאנו מהבית.

אליאב שמח לראות אותי מרגישה יותר טוב... כמו שאליאב אומר.. רותם נמצא בחו"ל והוא
עוד מעט יחזור.. ויש טלפון כדי לדבר. חחחחח אני חולה על האח הזה.

אני וסיון התקדמנו לבסטה שלהם וראיתי את אמיר שאיתו קצת התנתק הקשר במהלך
החודשים...

הוא הסתכל עליי כאילו לא הכיר אותי לפני זה.. רק אמר שלום מסכן וזהו.. זה ממש פגע
בי..

היה חם מוות וישבתי קצת בזמן שסיון הסתובבה וקנתה פיתה עם לבנה.

גם כשהייתי לבד אמיר לא שם זין עליי... פתאום הוא קיבל טלפון ואחרי כמה דקות קלטתי
מישהי מרחוק שבאה לכיוון הבסטה.. או יותר נכון לכיוונו של אמיר.

היא הייתה גבוהה.. עם שיער שחור.. ושיניים לבנות.... היא הייתה ערביה... ערבייה
יפה... לא ראיתי ערבייה כזאת יפה כמותה.. (מאז ניראל מהדוגמניות חח) היא ממש לבושה
כמוני.. מותגים וכל השטויות האלה... היא הייתה ניראת הרבה יותר מאמיר..

היא באה ונתנה לו נשיקה... ואז מפה כבר הבנתי הכל.. הבנתי שיש לו חברה.

הרגשתי לא נעים כזה כי הייתי לבד מהצד שלי ונורא רציתי כבר ללכת... אז אמיר אמר
לי:"עדן זאת שירין, שירין זאת עדן"

היא שאלה אותי בקצת מבטא מה שלומי... הרגשתי צורך לברר מי היא אותה השירין הזו...

כשסיוון באה אמרתי:"יאלה מאמי בואי נלך מפה" היא הסכימה ויצאנו... סיפרתי לה על
הבחורה שבאה לשבת עם אמיר.. השירין הזאתי..

סיוןן:"כן ראיתי אותה כבר פעם אחת.. שיצאתי עם אליאב אז אמיר בא איתה... איזה כוסית
על היא אה?"

אני:"כן אה.."

סיון:"היא גרושה את יודעת?"

סובבתי אליה את הפנים מופתעת ואמרתי לה:"מה? את לא רצינית! היא באמת הייתה ניראת
יותר גדולה ממנו!!!"

סיון:"כן לא רציני היא גדולה ממנו באיזה 3 שנים ולא הכי מסתדר להם שבעולם להיות
ביחד אצל הערבים זה לא ממש מקובל כל זה"

אני:"כן כבר הבנתי את הרקע של העניין הזה פחות או יותר"

סיון:"תגידי שהוא לא נירא טובב.."

אני:"שבי בשקט את! וגם אם כן... איזה בחורה יהודייה שיש לה כבוד תצא עם ערבי אה
סיון? וזה ביני לבינך.."

סיון:"כם נכון אבל אנחנו יותר מדי גזעניים"

אני:"זה לא קשור תראי כמה בחורות בחו"ל יוצאות עם גויים על מה את מדברת... זה פשוט
כי אנחנו במלחמה רצחנית עם הערבים.. וזה לא הכי מתאים"

הגענו הביתה ועליתי לחדר שלי קצת לנוח... לא יודעת למה אבל כןןןןן הציק לי בלבבב
אותה השיריןןןןןןן הזאתי!...

חיכיתי לטלפון מרותם... ולשמחתי... הוא התקשר.

אני:"מה נשמע יפה שלי?"

רותם:"בספר כפרה מה קורה איתך?"

אני:"מתגעגעים"

רותם:"גם אני אבל יש לי משהו טוב לספר לך.. יהיה ביקור ממש בקרוב"

אני:"איזה יופיייייי סוף סוףףף! מזה פתוח או מה?"

רותם:"ניראה כבר נקווה לפתוח ואם לא אז או רשת או זכוכית וטלפון"

אני:"אני אוהבת אותךך"

רותם:"גם אני אותך נשמה שלי... איך בחוץ מה חדש תספרי ריכולים"

אני:"חחחח איזה שרוט... האמת כלוםםםם פה..."

רותם:"די דברי משעממם לי פה תפתיעי אותי.. את מדברת עם אמיר עוד?"

אני:"לא... כבר לא כ"כ היום עשיתי סיבוב בשוק עם סיון ובקושי אמרנו שלום"

רותם:"יותר טוב עדן. תביאי לי את אחיך כפרה"

קראתי לאח שלי ונתתי לו את הטלפון.. ניסיתי להבין מה הקטע..כאילו.. מה כל הגזעניות
זו? ואם יש משהו שאני לא יודעת שיגידו לי!

רותם היה די קשה איתי בהמון קטעים.. הוא כמו מן שומר ראש כזה שבדק איפה אני מתי
חזרתי עם מי מו ומה....

הזמן עובר כ"כ מהר.. וכך גם חלפו להם שבוע ועוד שבוע... ועוד שבועע... השגרה כבר
הייתה שגרה.. גם אם רותם שם ואנחנו כאן.... החברות שלי חזרו אליי סיון עדיין עם
אליאב...

ואני עדיין כאן..... במקום הרגיל שלי... נכון שאני ורותם מאוהבים... אבל אני לא
נשואה לו... ואין לו ילד או ילדה בדרך... ואני בסה"כ צעירה... וכל החיים שלי
לפניי.. ואני עדיין ישבתי פה וחיכיתי לרותם ושמרתי לו את כל האמונים שבעולם..

ואל תחשבו שזה היה קל... הלכתי לביקורים ותמיד עזרתי לו ותמיד התגעגעתי אליו.. אבל
הביקור האחרון.. שהיה פתוח.. (ובו הוא ביקש שרק אני יבוא לבד...) היה שונה ואחר..

וכך היה...

התעוררתי מוקדם ב8 בבוקר.. ניכנסתי להתקלח התלבשתי הכי יפה שרק אני יכולה ונסעתי
לבית סוהר...

כשניכנסתי... ראיתי את רותם יושב ליד שולחן כזה.. מסביב היו כמה שוטרים.. זה היה מן
חדר מרווח עם כמה שולחנות...

רותם היה חתיך כמו תמיד.. הוא לבש ג'ינס של דיזל חולצה של לאקוסט... נעלי נייק...
הוא היה נירא ממש טוב.. כאילו הוא בחוץ... (את המדים של בית הסוהר עדיין לא היה לו
בגלל שהוא לא נשפט)

כשהתקדמתי אליו היו לי פרפרים בבטן.. ממש כמו הפעם הראשונה... הוא גם התרגש..

חייכנו אחד אל השני הוא חיבק ונישק אותי והתחיל ישר לדבר.. כי היה לנו רק 40 דקות
בערך.

רותם:"נישארת אותה הנסיכה ....... סליחה המלכה"

צחקתי קצת וישר שאלתי:"למה אמרת רק לי לבוא... עד שיש לך ביקור... לא היה לי נעים
בכלל מההורים שלך"

רותם:"עדן אני רציתי לדבר איתך וזה לא הולך להיות בדיוק קל........"

היו לי כאבי בטן נוראיים כשהוא אמר את זה ממש פחדתיי.................. וזה מה
שקרה....