מכתב למות { מוקדש לכול מי שאבד אדם קרוב}

כמה מפחיד אותי המוות הלא מובן הזה הכואב האכזר הבלתי נתפס...


כמה שמנסה להבין שיכאב אולי פחות זה לא עוזר כי המוות לוקח מאיתנו את האנשים שאנו אוהבים ודבר כזה לא יכול שלא לכאוב הוא גורם לליבנו לדמוע להרגיש ריקנות פחד עצום.


לפעמים צצות מחשבות מה אם האבד מישהו קרוב וכשזה קורה העיניים פתאום כך דומעות ומתמלא בי עצב לא מובן , הנפש לא רגועה.


לא רוצה אותך מוות , רוצה שתהיה רחוק ממני ומהאנשים שאני אוהבת ... אני יודעת למעלה יש עוד חיים ואנשים לא באמת מתים הם הופכים למלאכים אך זה לא מקל על הכאב כי אני רוצה אותם פה איתי לצדי.


המון פעמים אני תופסת את עצמי כועסת מתלוננת והכי פחות מראה אהבה וזה חבל כול כך חבל אסור לקחת את החיים כמובן מאליו וכך גם לא את האנשים כול דבר בסופו של דבר נגמר שום דבר לא לתמיד... וכמה שכואב לדעת את זה , זה פשוט נכון.


אז רוצה שתדע מוות אותי לא תוכל לעולם לנצח אנצל כול רגע בחיי ותמיד הראה את אהבתי לאנשם שאותם אני אוהבת ואם יום יבוא וממני ילך אדם אהוב אני ידע שהוא תמיד נמצא בתוך הלב מדריך אותי תומך בי........