מאהבת אחים לאהבת אוהבים..

הייתי לו לאחות,


תפקידי היה לנגב לו את הדמעות..


לתת כתף כשצריך,


לעמוד לצידו במצב מביך..


וזה מה שהייתי,


דבר אחר לא גיליתי,


אלא אהבה של אחות אל אח,


עד שרגש זה מעליי נמעך..


שאת קולו שמעתי ברקע,


התמלאתי פרפרים בבטן ברגע..


תחילה לא ידעתי את המשמעות,


תמיד הראתי את אותה החזות..


עד שיום אחד לי מהפה נפלט,


נשפך מידע מפי, אולי הרבה אולי מעט..


אך לו זה הספיק להבין את ריגשותיי,


או יותר נכון..לפקפק בדבריי..


לי הוא לא האמין למה שאמרתי,


הוא לא האמין כשאמרתי שאהבתי..


הוא תמיד העדיף זאת להדחיק,


או שלפעמים ניסה להפוך זאת ל"קטע מצחיק"..


אולי חשב שעליו אני צוחקת,


כי תמיד אמר:"בי אין מצב שאת מתאהבת."..


ותמיד התעקשתי אותו ליידע,


שהוא הנסיך..ואיני צריכה הקדמה של צפרדע..


עד שקרה נס ולי האמין,


ואמר לי את רגשותיו בקול עדין:


"אוהב אותך, אך כאחות,


נסי לשנות את אלו הרגשות.."


כמה שניסיתי לבצע את דבריו..


כמה שהבטחתי אפילו כשכאב..


לא הצלחתי אותו מהראש להוציא,


וכבר חברה חדשה לעצמו המציא..


כנראה היא המפתח ל"בריחה מהמציאות",


כי כמה שחיפשתי..אין עוד אפשרות..


הוא מוצא אצלה מקלט ומחסה,


אך לא יודע הוא שהחץ אליו פונה..


הוא זה שיפגע מכך שהוא בורח,


הוא זה שיפגע מכך שאת כולם הוא מותח..


הוא זה שיסבול כשיפנו לו גב..


ואת ליבי הוא יזכור בתור "לב מאוהב"..


כי כמה שכואב, כאב ויכאב,


אותו לנצח ולעד אוהב..


וגם לאחר כל אותן התעלמויות..


אצלי הוא תמיד יתקבל בזרועות פתוחות..