אהבת חיי

שנתיים רדפת אחרי בלי הפסקה..ואז נשבתי בקסמייך שנה שלמה היינו ביחד אהבת אותי כמו שבחיים לא יאהבו אותי נתת תמכת והיית תמיד בשבילי בטוב וברע תמיד ידעת להצחיק אותי ולרגש אותי מחדש...ואז אחרי שנה נפרדנו הייתי חייבת הפסקה כדי לראות מה אני מרגישה אלייך כי אחרי הכל...אתה הוא זה שאהב אותי והראה את זה הכי הרבה.. ואז אחרי הפסקה של כמה חדשיים הבנו שאנחנו לא יכולים אחד בלי השניה ואז הרגשתי הכי מאוהבת בעולם לא יודעת מה יהיה אם האהבה הזו תפסק...או שיותר נכון זה אפילו לא היה במחשבה.. פרידה כלשהי כי אהבנו! אהבנו למרות הקשיים שהיו כמו המרחק של הצבא והשיחות הקצרות בלילה אם בכלל מרוב הלחץ של הזמן והיכולת לדבר....ואז אחרי ארבעה חודשים שחזרנו הרגשתי שוני פתאומי... מה השתנה אהוב שלי...השתנה אצלך משהו...אבל מה זה.??? למה אתה אומר שהכל רגיל כשאני שואלת? אמרתי לך בוא תקח לעצמך פסק זמן ותראה מה אתה מרגיש...כי אני יודעת שאני הכי מאוהבת בעולם...ואמרת שאתה לא יכול להתרחק ממני..שאתה אוהב ותשנה את היחס אבל כלום לא השתנה כבר שלושה חודשים ואתה עדיין מרוחק אז החלטתי שאני לא מוכנה לשינויים האלו ולמרחק הזה ואמרתי לעצמי שאם אתה לא חוזר להיות מי שהיית אני לא רוצה עוד למרות האהבה שלי אלייך..האהבה הגדולה הפרפרים שאני מרגישה אלייך אין מה לעשות חוץ מלקחת זמן בנפרד...אז אמרתי לך שאולי הגיע הזמן שנתרחק..והסכמת איתי..


הסכמת איתי??? למה? אתה לא אוהב אותי יותר? מה? מה הסיבה...?


אמרת שאולי הקשר מיצה את עצמו...


לא....מה אני יעשה עכשיו..אני אוהבת כמו שלא אהבתי בחיים שלי איך אחרי תקופה כל כך ארוכה ביחד אני יהיה בלעדייך...תמיד אמרת לי שאני שלך ואתה שלי...אתה שלי תמיד אז מה? אני לא שלך יותר?


אני לא יכולה אפילו לחשוב על זה שתהיה עם בנות אחרות...יפה שלי אני רושמת לך ובוכה כואב לי רק המחשבה להיות בלעדייך..


על השאלות שלי אולי לא יהיו תשובות כי אין לי את האומץ לשאול אותך...


אז חיים שלי...יהיה מה שיהיה...רק שתדע שאני אוהבת אותך וימשיך לאהוב!!!