אהבה שלא נגמרת - אהבה ראשונה

אני כ"כ אוהבת אותך..


אני אהבתי אותך מהרגע הראשון שהכרנו..מהשיחה הראשונה..שאני עדיין זוכרת


כל פרט פרט ממנה...על מה דיברנו..מה היה התאריך..מה הייתה השעה..


אפילו איזה יום בשבוע זה היה..


כבשת אותי..במילים שלך..התייחסות שלך..במבטים שלך..


אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותך..היית כזה חמוד..בהתחלה


התביישתי..אז הסתובבתי אלייך..וחייכת אלי..הבאתי לי נשיקה ארוכה כזאתי על


הלחי..עם השפתיים המדהימות שלך..הייתי בעננים..


מאז..הבנתי שזה מיוחד..שזאת לא סתם אהבה חולפת..סיפרתי לך שאני אוהבת


אותך..היית בשוק ולא ידעת מה להגיד..אמרת שאתה אוהב אותי גם..


אבל בתור ידידה אמרת שלא תשבור לי את הלב..


עבר זמן..ואני הרגשתי ששוב אני חייבת להגיד לך שאני אוהבת אותך


שאולי השתנה לך משהו ברגשות..


ולא ראית אותי מעבר לידידה..כל פעם שנפגשנו..היו מבטים..היו חיוכים..


אבל בשבילך זה לא אמר כלום...זה רק הגביר את האהבה שלי אלייך..


שלאט לאט נהפכה להתאהבות..


הייתי מספרת לך הכל..על הבנים שהייתי איתם..על הדברים שעשיתי איתם..


ואתה היית שם בשבילי..כדי לשמוע ולהגיב..


אבל אז באותה תקופה לא סיפרתי לך שיצא לי לחשוב עליך בזמן שהייתי איתם


שרציתי שאתה תהיה במקומם..שאני יכול להחזיק לך את היד..לחבק אותך..


חשבתי שזה יהרוס ...וזה הרס..אבל ההרס הגיע רק בשלב מאוחר יותר


היו לנו תקופות שלא דיברנו..שהתעלמת..שלא התייחסת..


ואז חשבתי שמתחיל לרדת לי ממך..ניסיתי להתאהב באחרים לשכנע את עצמי


שאני מאוהבת בהם לא בך..אבל אז הבנתי שלשקר לעצמי לא יעזור


ואז הייתה לנו תקופה של ריבים קצת..והייתה מסיבה..שנינו באנו..


ולא היתיחסתי אליך ממש כי הייתי עם חברים..ותה לא ישבת לבד..התביישתי..


ואני עדיין אהבתי אותך..כמה ימים אחרי סתבר לי שמישו סכסך..מישו אמר לך


שאני לא רוצה לדבר איתך, שאני כועסת, שאני לא שמחה לראות אותך..


והאמת הייתה בדיוק ההפך..כ"כ שמחתי לראות אותך..להרגיש את היד שלך


נוגעת בשלי...


ניסיתי להסביר לך שזה לא ככה..שאני אוהבת אותך..שאני רוצה שנדבר..


אבל לא רצית לשמוע..רק שאלת אם עשית לי משו רע..ואני ניסיתי להסביר לך


שלא עשית לי שומדבר רע..שרק עשית לי טוב גרמת לי להתאהב , לחוות


משו מדהים..אהבה עצומה..אהבה שלו חולפת..אך עם זאת אהבה חד צדדית..


כ"כ כב לי..שלא האמנת לי..שלא התייחסת..שלא הראת אכפתיות למרות שאמרת


שכן אכפת לך ממני ושאני כן חשובה לך..


עברו חודשיים..הכרתי מישו ונהיינו חברים..כשסיפרתי לךא מרת לי שאתה מקנא..


ששאלתי אותך אם היית רוצה להיות במקומו אמרת ש"יכול להיות.." נפרדתי


מהחבר אחרי כמה ימים..הרגשתי שזה אל הוגן..להיות איתו בזמן שאני מאוהבת


בך..סיפרתי לך שנפרדתי ממנו..שמחת..אבל לא אמרת למה..


לא נתת שום סימן שאתה רוצה..שום סימן שאכפת לך..שאתה אוהב..


מאז יצא לנו להיפגש הרבה פעמים..כל פעם שראיתי אותך הרגש רק התגבר..


אני הרגשתי שאתה לא מעוניין בי אפילו בתור ידידה..אז אפילו חיבוק לא הבאתי


לך..אבל אז אתה יזמת אותו..חשבתי אולי..משו השתנה ברגשות שלך..


אבל לא..


כבר יותר מחודשיים אנחנו לא מדברים..לך זה לא מפריע..


אני אוהבת אותך למרות שפגעת בי כמו שאפחד לא פגע בי ככה בחיים..


למרות שגרמת יל לבכות ים של דמעות..


ובכיפור..אפילו לא ביקשת סליחה..והכל בגלל הגאווה שלך..שהיא מעל הכל


אצלך...


עברה יותר משנה..ואני עדיין אוהבת..עדיין לא מפסיקה לחשוב עלייך..


זה כאילו שהלב והראש התאחדו והחליטו שהם לא נותנים לך לצאת..


זה כאילו שקנית בית בתוך הראש שלי..עם גינה  בריכה וכלב..


ובנית שם משפחה..בלעדיי..


מקווה שאולי תקרא את המכתב..ותבין כמה שאני אוהבת אותך..


ואתם הקוראים..תייעצו לי איך אפשר לשכוח אהבה כ"כ גדולה..


אוהבת אתכםם..ובעיקר אותך..