מנסה לקבל את העובדההה

מאמי שלי,עברו כבר איזה חודשיים מאז שיש לך חברה ועדין בכל פעם שאני רואה אתכם ביחד,יש לי צביטה בלב כואבת כזאת שמכאיבה בחודשיים האלה,למדתי להבין שיש לך חברה ואין מה לעשות זאת עובדה שאני צריכה לקבל אותהאז בסדר התחלתי להבין ולהפנים את זה אבל זה עדין קשה לי.קשה לי כל פעם לראות אתכם ביחד ולחזור הביתה לשכב במיטה ולחשוב שעכשיו היא זאת ששוכבת לידך שמחבקת אותך שמנשקת אותך היא זאת שמרגישה אותך,רק המחשבות האלה מטריפות אותי את זה אני לא מסוגלת לקבל.אני שורדת ומנסה לקבל את זה ולהפנים את זה רק בגלל העובדה שבה אני מתנחמת העובדה שאתה מכבד אותי,שאתה מדבר איתי רגיל כידידים,שכשאנחנו רואים אחד את השני אז אתה עוצר יושב מדבר איתי,בזה אני מתנחמת...פעמים כבר שאלת אותי איך היא נראית בעיני ולא יכלתי לענות לך לא יכלתי להגיד לך מה אני חושבת עליה כי זה קשה לי,אמרתי לך שזה לא חשוב איך היא בעיני מה שחשוב איך היא בעיניך ואמרת לי שאתה אוהב,שאלתי אותך אם אתה בטוח שאתה אוהב אותה ואמרת לי שאתה חושב.היה קשה לי לקבל את זה שאתה נמצא איתה ואתה לא בטוח במה שאתה מרגיש אליה,אז אמרת לי שהאהבה באה עם הזמן שאהבה באה כשנמצאים הרבה ביחד שמכירים אחד את השני.ואז כתבת לי 4 מילים שלא יכלתי להתסכל עליהם שא יכלתי לקרוא אותם..."יכול להיות שאנחנו מתחתנים"....לא ידעתי איך להגיב,לא ידעתי מה להגיד לך פשוט השתתקתי קיבלתי הלם ומה שראו עיני זה רק את הדמעות שזולגות.אמרתי לך וואלה יפה מתי החלטתם,התעניינתי ואמרת לי שהשבוע איחלתי לך בהצלחה ומזל-טוב באמת מכל הלב ואתה חשבת שאני מדברת בזילזול ואמרתי לך שזה לא נכון שאני באמת מאחלת לך את זה מכל הלב כי חשוב לי שתהיה מאושר.ואז שאלת אותי.."את רוצה שאני יתחתן".?.."אמרתי לך מזה משנה אם כן או לא?..ואם אני לא רוצה זה יעזור לי?"..אמרת לי.."כן אני לא מתחתן"...שאלתי אותך בגלל שאני לא רוצה?..אז אמרת לי שאתה לא יודע אבל אתתה לא רוצה להתחתן בגיל כזה שלא כדי.אמרתי לך שאתה צודק אתה עדין צעיר תהנה מהחיים..ואז אמרת לי."אור את צודקת אני לא מתחתן וזה יישאר סוד בינינו"..שמחתי שהצלחתי לעורר בך משהו,שהקשבת לי...מפעם לפעם אני רק מתרגשת לדבר איתך,כל פעם כשאני רואה אותך הלב שלי מתחיל לדפוק כמו לא יודעת מה וזה רק בגלל שראיתי אותך,רק בגלל שדיברתי איתך.......


נשמה יפה שלי אני אוהבת אותך.....