להתראות...

אולי אתה צודק ובאמת עדיף לנו להיפרד ולהישאר ידידים.


זה מה שהראש אומר, אך הלב אינו מבין ולא מאמין. הוא פשוט לא מסוגל להבין איך זה יכול להיות-אחרי שעוד לפני איזה 3 שבועות היינו ביחד...היינו מאושרים...חיבקתי אותך...ונתתי לך את לבי. ואיך זה שעכשיו כאשר עיניי מביטות בעיניך אני חייבת להסתיר את הרגשות והזכרונות עמוק בתוכי?


נשבר לי מזה. לכן אני מתרחקת...סליחה...אני לא יכולה ככה יותר. איני יכולה לראות בעיניך את כל הזכרונות והרגשות שאני מנסה להילחם בהם.


לא זה לא ימשך. טעיתי...דחיתי...הצטערתי...הבנתי...רדפתי אחריך...בכיתי...נשברתי..................


זהו זה...ניגמר...אני לא יכולה גם לא לנסות להוכיח לך שכל מה שאתה חושב עליי זה לא נכון וגם לא יכולה להיות ידידה שלך. אני לא מסוגלת יותר  להוכיח לך שאני אוהבת אותך ולקבל את אותה תשובה הכואבת "מחר את תאהבי מישהו אחר"...וגם איני יכולה להיסתכל לך בעיניים ולסבול את השתיקה שנוצרת בינינו מדי פעם כאשר אנחנו לבד עכשיו.


אני כל כך רוצה לנשק אותך....באותם הרגעים אני מאבדת את ראשי. העולם כולו חונק ונדמה לי שבו יש רק מטרה אחת והיא שפתיים שלך. אני מרגישה את אותה התחושה הנפלא שהרגשתי לפני הנשיקה הראשונה שלנו. אבל אני מסובבת את הראש כדי לא לעשות שטויות.


ידידים???איזה ידידים לאזעזל??!אני אוהבת אותך!!!בדיוק בגלל זה אני לא מוכנה לרדת לרמה של "ממצב?"...לא. אני רוצה שתשאר בלבי כמו שהייתה אז...עדין...מקסים...מתחשב...ולא אחד שעונה לי "פסדר" כל בוקר בלי שבאמת יהיה לו איכפת האם אני חייה או מתה בכלל...


אני רוצה לזכור אותך כמו שהייתה לפני שטעיתי...לפני שניסיתי להחזיר אותך ולא הצלחתי. לא. אתה לא תהיה ידיד שלי. אני לא מוכנה לקבל חצי ממך. או שאתה תיהיה כולך שלי או שאני לא צריכה אותך ואתה תצא לי מהחיים לתמיד.


ועכשיו אתה יכול ללכת לזאת שתמיד מסתובבת איתך בזמן האחרון. לא, אל תחשוב אפילו, היא לא תתפוס את מקומי בלב שלך.


אז עכשיו אני לוקחת טאלפון ובפעם האחרונה אומרת לך כמה שאני אוהבת אותך.


ואז יוצאת מחייך...


לתמיד...