עוד מכתב אלייך, מקווה שהוא האחרון

אמרת לי שאתה לא רוצה לפגוע בי. אז אמרת...


רק שתדע, שלפני שהכרתי אותך אני הייתי ילדה מאושרת. כל היום יצאתי, צחקתי, הייתי עם ידידים שלי, חברות שלי... שביחד דיברנו על חתיכים ושווים וצחקנו על בנים, אפילו צחקנו עלייך- אני זוכרת... לא ידעתי שאי פעם יצא לי להכיר את היפה של השכבה, ומעבר ליופי שבוער ממך- אתה ילד מקסים!


לא הייתי צריכה לפנייך אף אחד, זה היה דווקא נחמד להיות מחוזרת, בנים רוצים לנסות איתי קשר ואני מסננת פה.. מסננת שם... כי אם מההתחלה אני לא מתלהבת מהקשר, אז אני לא יתלהב בהמשך. ככה אני חושבת מנסיון של פעם פעמיים.


אז נכון... אני יודעת שאני אתגבר על זה- כי אני לא מאוהבת בך, אבל משום מה יוצא לי לחשוב עלייך לפני שאני הולכת לישון... , לעקוב אחרי הצעדים שלך בבית הספר, לדמיין אותך, כשמישהו מתקשר האדם הראשון שעולה לי בראש זה אתה, למרות שאני יודעת שאין סיכוי... מתאפקת לא לשלוח לך הודעה.


זה לא פייר. אתה יודע למה? כי אני נפגעתי כבר בעבר, וסיפרתי לך את זה... סיפרתי לך שאני מפחדת להיפגע שוב... ואמרת שאתה מבין אותי... באמת הבנת?


בהתחלה,  זה אתה שאמרת לי שאתה רוצה לצאת איתי.. יכלתי לסרב לך? אתה כל כך מדהים, אתה נראה כמו מלאך, מישהו שכל בת מסתכלת עליו ואומרת "ואוו.. הלוואי שהוא יהיה שלי". נכון... מעבר ליופי צריך להכיר את הבן אדם. החלטתי להכיר אותך...


יצאנו ביחד תקופה, משהו כמו חודש וחצי- חודשיים, לא הגדרנו את עצמנו כחברים, למרות שאני רציתי. הכרתי אותך... בהתחלה חשבתי שאני לא יפגע כל כך, כי אני לא אוהבת אותך עדיין, והיה לי כיף. כי היה לי גם את החברות שלי, הידידים שלי, היציאות והבילויים המהנים, וגם אותך. לא רציתי לראות אותך כל הזמן, אבל רוב הזמן שמחתי שאתה יכול להיות שלי.


לאט לאט הכרתי אותך יותר... הבנתי שאני מתחילה להרגיש אלייך דברים. מההתחלה ידעתי שאתה לא הטיפוס של הקשר הרציני איתי, אבל העדפתי להדחיק את זה. אולי עוד תרצה.. אז נקשרתי אלייך, התחלתי להרגיש אלייך דברים. פתאום הציפור החופשייה שהייתי, מי שכל הזמן הייתה עם חיוך על הפנים ומאושרת וטוב לה גם בלי אף אחד, לא רוצה להיות ככה יותר, רוצה להיות איתך, כל הזמן...


אז העדפתי לסיים את זה, לפני שאני יפגע יותר. יום לפני זה שמעתי על המשפט הזה- "עדיף סוף כואב מאשר כאב ללא סוף..." אז הפנמתי. אתה לקחת את זה דיי בקלילות, אולי יותר מידי.


אני מתגעגעת אלייך... אחרי כמעט חודש שאני לא איתך...


ומעבר לגעגוע אלייך, אני מתגעגעת למי שהייתי, ילדה מלאת שמחת חיים, ילדה שטוב לה וכולם ראו עליה, לא היו חסרים לי בנים שרוצים אותי, ובגלל שלא רציתי אף אחד היה לי כיף, הראש לא תקוע במחשבות, ציפור יפה וחופשיה. באמת שהיה לי כיף....ומצד שני עכשיו בגלל המצב אני סותרת את עצמי, כי אני מתגעגעת אלייך, מתגעגעת להיות לצידך, ורוצה להיות הציפור הכלואה, אבל רוצה אותך בתוך הכלוב שלה. כמה כוח יש לאהבה...


אז כנראה שבכל זאת נפגעתי, למרות שידעתי מראש שלא בטוח שתרצה איתי קשר רציני, שאתה עדיין ילד של סטוצים, קשרים קצרים, אבל העדפתי לחשוב שתרצה איתי, שאני אכבוש את ליבך. טעיתי.


רוצה אותך עדיין, רוצה לנסות להשיג אותך, מתלבטת אם לשכוח ממך, או לנסות להחזיר אותך.מקווה שיהיה טוב, בלעדייך... למרות שבטווך הקצר זה לא נראה אפשרי.


שלך , שקד