בין אושר לעצב בין חיים למוות..

 
בכל דקה פנויה שיש לי לחשוב אני נזכרת בך.. כמה שאני יכחיש, וכמה שאני לא יכיר ברגשותיי אלייך הם יהיו שם..


בגלל אני שונאת זמן פנוי.. אני לא מפסיקה לחשוב.. אני לא מפסיקה לשנות מצבי רוח.. וככה פתאום לחייך בזכותך, או לבכות, או סתם לשבת בדיכאון ככה בלי סיבה.. והכי קשה יותר מלדעת שאף פעם לא נהיה ביחד- הכי קשה זה להתגעגע..


אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה, אני באמת מאמינה בזה.. אבל משהו גורם לי לרצות לא להאמין בזה.. למה דווקא עכשיו אני צריכה ללמוד שלא כל מה שאני רוצה בחיים אני ישיג, ה' אני מבטיחה שכבר למדתי את זה, אני יודעת שיש את אלה שטוענים שדברים צריך ללמוד על "בשרך" אבל לא נוח לי ללמוד את זה עכשיו- ככה..


כל יום אני לומדת דבר חדש- לפעמים אני לומדת בהנאה ועכשיו אני לומדת בסבל..


ה' עשה שלא אסבול- עשה אותי מאושרת איתו ואני אעשה הכל כדי שהוא יהיה מאושר..


מ=ב=ט=י=ח=ה..


אני מרגישה נודדת בין החיים למוות!!!!!


תודה.. :(