איפה היית??

המכתב הזה הוא בשבילך, אבל הוא בחיים לא יגיע אלייך!


הרגשות בתוכי בשבילך כי נגעת בי, אך כנראה שבחיים לא אצליח לגעת ברגש שלך..


הדמעות האלה בגללך, אך האמת שלא ממש באשמתך..


המחשבות האלו עלייך לא נעצרות, בעיקר המחשבה כמה הייתי רוצה להיות לשנייה במחשבתך..


מאמי אני מיואשת, אבל לא ממך..


שום רגש של כעס, שנאה, עצב אין לי אלייך, כי אתה לא אשם..


אולי כולם ראו, אבל אתה לא ראית..


אולי כולם שמעו עלייך, אבל לך אף פעם לא אמרתי..


האושר בעיניי כשהיית לצידי כנראה לא היה ברור,


החיוך המטופש הזה כנראה לא הקסים אותך..


ההקשבה, העזרה והתמיכה האין סופית כנראה לא הייתה מספיק טובה בשבילך..


החלומות עלייך, הגעגועים לחום גופך, התפילות אלייך כנראה לא גרמו לליבך להחסיר פעימה..


אולי..


אם רק יכולת להקשיב למילים שאמרת,


אם רק היית מרגיש את הליטופים שליטפת,


אם רק היית מחבק את עצמך כפי שחיבקת אותי,


היית מבין למה כל כך קשה לי לשחרר אותך, לשכוח אותך,


ואולי למרות המציאות הקשה, למרות הדמעות החונקות, אולי אני לא רוצה לשכוח אותך..


אולי המחשבה שאם רק היית מנסה היית הכי מאושר בעולם גורמת לי להתעקש כל כך


אבל כלום כבר לא משנה..


כי עם כל הצער, המחנק, האכזבה הענקית, לעולם לא אוכל להכריח אותך לאהוב


אז אני מרימה ידיים ופורשת, להתראות אשליה אהובה שלי,


להתראות ציפייה חסרת מנוחה,


ביי תקווה....


ובאמת מכל הלב אני מאחלת לך את כל הטוב והאושר, הלוואי ואי פעם תוכל לזכות לפחות בחצי מכמות האהבה שהייתה לי אלייך ושאלוהים ילווה אותך בכל צעד וישמור עלייך...


אוהבת אותך, עדי.