אונס- לפני ואחרי

מה שאני כותבת כאן זה משהו עצוב שעברתי..

מקווה שתלמדו ותשמרו על עצמכן..

זה קרה ביום אחד בהיר

היום ששינה לי את החיים מקצה לקצה

הייתי הסמיילי הקופצנית של החבר'ה... מהבנות שאף פעם לא שותקת ותמיד מחייכת...

החיוך לא היה יורד משפתיי אף פעם..

עד אותו יום, יום שחור שהרס את חיי

עד שהכרתי אותו

מהרגע שראיתי אותו הוא הסתכל עליי מוזר.. פחדתי מהמבט שלו...אבל חשבתי שזה סתם
הדימיון

ברגע הראשון שהיה לו להיות איתי לבד הוא לא היסס הוא קפץ עליי כמו נמר!!!

ניסה לנשק אותי.. דחיתי אותו

ניסה לגעת בי.. דחיתי אותו

הוא לא הבין את המילה לא! הוא עשה זאת בכוח

הוא א-נ-ס אותי.

באותו הרגע שהוא "פעל" שתקתי... למה? כי פחדתי! ההלם הפחד.. שיתקו אותי

הגעתי הביתה בכיתי

ביום שאחרי בכיתי...

במשך חצי שנה הייתי שרויה במצב של בכי...

שתקתי... עדיין לא הפנמתי מה שעברתי

הייתי אנורקסית.. החיוך שעל שפתיי ירד... האושר מליבי נעלם הילדה המאושרת שהייתי
כבר לא הייתה

היום הזה שינה את חיי מקצה לקצה

כעבור חצי שנה קיבלתי אומץ וסיפרתי לחברה.. בכיתי כמו מטורפת לילה שלם לא הפסקתי
לבכות לה.

חודשיים לאחר מכן אמא גילתה... כל כך היה כואב לי לראות את הכאב בעינייה.

הכאב של הידיעה שהבת שלה נאנסה.

היא שלחה אותי לפסיכולוגית... הייתי בפגישה אחת ולא חזרתי יותר

מאותו יום נשבעת לעצמי שאני לא אבכה יותר שאני אנסה לחזור לעצמי.

התחלתי לאכול והשמנתי שוב

הפסקתי לבכות... החיוך שעל שפתיי עלה שוב וכך גם מעט מהאושר שלי

אבל אני.. לא הייתי אני.. המקרה הזה שינה אותי

מהילדה התמימה שהייתי

הפכתי לבחורה סגורה ועקשנית.



"אף אחד לא יפגע בי יותר"

"אף אחד לא יגע בי יותר"

"אני לא אהיה תמימה כמו שהייתי"



וכך היה... אני רווקה עד היום

זה קרה שהייתי בת 17 וחצי

היום אני כמעט בת 20.

מקווה לחזור לעצמי בזמן כלשהו..

רק הזמן יגיד זאת.



בנות תשמרו על עצמכן

תשמרו על הגוף שלכן... הגוף שלכן זה מתנה תלמדו לשמור עליו.

העולם הוא אכזרי ואין לדעת מה יקרה.

מה שעברתי זה דבר לא נעים שאני לא מאחלת לאף אחד