יאיר...

תמיד ידעתי מי אתה,זה לא שגיליתי אותך רק באמצע כיתה י"א,כל החיים שלי בערך ידעתי מי אתה,פשוט אף פעם לא לקחתי אותך בקטע רציני של אהבה


זה לא שאנחנו מכירים מהגורל,או שאתה דווקא כן תקרא לזה גורל,אבל מגיל 3-מאז שאני חברה של אחותך,אני מכירה אותך.


אתה כזה בן אדם טוב,מישהו כזה שכל אמא היתה מבקשת לבת שלה,ויש לך את העיניים הכי מהממות שיכולות להיות,ירוקות ותמימות,השפתיים שלך זה הדבר האדום הכי מושלם שקיים ואם הייתי אומרת שיש משהו שמתקרב להיות מושלם בעולם הזה-זה אתה


אני לא הייתי קוראת לזה בדיוק מכתב פרידה כי בעצם אף פעם לא היינו ביחד,תמיד הפריע לך הגיל שלי


אז ניסיתי להתעלם מהגיל,וניסיתי באמת להתקרב אליך כמה שרק אפשר אבל גיליתי מהר מאוד שלא כ"כ אפשר...אז היום,אני מוותרת על הכל,על כל הפנטזיות שלי והחלומות עליך,על כל הפרפרים בבטן והחיוכים שהמצאתי רק בשבילך,על כל מה שרק יכולתי להציע ואתה לא לקחת,על כל האהבה שלי אליך-אני מוותרת היום


כנראה שאנחנו שני עולמות שונים,ואני לא אחת כזאת שאצא למלחמה ואלחם עליך,אני חושבת שאם זה צריך לקרות בנינו-זה יקרה,אז ניסיתי כמעט 7 חודשים והיום אני מחליטה לוותר...


אז בפעם האחרונה בחיים שלי,


יאיר,אני אוהבת אותך.