הצטלבות המבטים, הרגשות משתוללים........./אורטל...A..or..T..=)תגיבוווו בבקשהההההה

אני כלואה בתוך חלום

סגורה בתוך סיוט, בתוך הגיהנום

מחפש דרך להימלט, מחפשת לי מקלט

רוצה להשתחרר, לצאת, ומעיפה עוד מבט

הכל שם חשוך, בלי טיפת אור

לא רואה כלום, מחפשת דרך לעבור

הרצפה מלאה באבנים, הרוסות כבר הרגליים

אני סובלת מכאבים, וכואבות גם העיניים

כלואה בתוך עצמי, בתוך החדר השחור

כלואה בתוך חדר ללא טיפת אור

נוגעת בקיר – מקולף, מחוספס, מלא אבק

רואה מן מראה, שבה ילד עם חברו נאבק

אותו הילד זה אהובי, ילד כה מתוק

נלחם למעני, רוצה לעזור לו, אך ממני הוא כה רחוק

הוא מגן עליי, על כבודי, ופתאום נדלק האור

החדר היה מואר, הוא כבר לא היה שחור

הייתי כל כך מאושרת, הסיוט כבר נגמר

כולי פתאום זוהרת, מחכה כבר למחר

להגיד לו שאוהבת, אוהבת עד מאוד

שבכל רגע שאני איתו, רוצה רק עוד ועוד

הוא קטע אותי ואמר שבלילות עליי חושב

ושהוא נלחם למעני, כי אותי הוא אוהב

ישבנו במרפסת, שניים אוהבים

שנינו מחובקים, מביטים לכוכבים

הוא יושב, וראשי על החזה שלו

מריחה את הריח, הניחוח המופלא שלו

שומעת את פעימות ליבו, נשמתו לנשמתי נושקת

אנחנו כל כך אוהבים, והאהבה רק מתחזקת

הכוכבים נעלמים, הירח מעומעם

הרגשות מתחזקים, והוא כבר נעלם

המרפסת התמוטטה, החלום התנפץ

אני שוב בחדר השחור שאת ליבי עוקץ

שוב עומדת מול המראה, מביטה על אהובי

הוא נלחם למענה, לא למעני

הסיוט אינו פוסק, אליי הוא מתאכזר

אהובי פתאום שותק, הרגש אותי שובר

אהובי מסתכל עליי, וזה כבר לא סיוט

אהובי מביט בתוך עיניי, זו המציאות!

זו הייתה שנייה אחת של הצטלבות המבטים

שנייה של שנינו כשהרגשות משתוללים

אני רואה אותו הולך, איתה יד ביד

הוא לא אוהב אותי, אך אותו אוהב לעד

עשה עוד סיבוב, והנה הוא חוזר

הרגש הכאוב, שוב רק מתגבר

בעיניי הוא מביט, מבט כל כך עמוק

למה הוא חייב להיות כל כך רחוק

ושוב אני כלואה בתוך חלום

סגורה בתוך סיוט בתוך הגיהנום



ממני,

אורטל...A..or..T..;)

תגיבווווווו