אני....

אני, זה רק חלק שולי.

אני, אתן את ליבי לכל אחד.



אני, טעתי טעות גדולה.... נתתי את ליבי לבחורה...

האכזבה, זה מה שהרס אותי.

הכאב,הבגידה...

ולא סתם בגידה בין ידידים או אפילו חברים, אלה בגידה באמונה.

באמונה שנתתי לה...



והזמן עבר, חלף כמו הרוח, אבל הכאב... הכאב אינו פוסק, והמחשבה על הבגידה. הבגידה שכל כך פגע בי...



אני, לא יודע אם אוכל לסלוח.

לסלוח לא רק לה אלה לעצמי, בכך שנתתי לה את ליבי נתתי לה את נשמתי. וזו לא רק אשמתה אלה גם שלי...



אני, לא יודע אם לחיות... או אפילו יש את האפשרות...האפשרות האחרת, נכון לשים קץ לחיי...



אני,חושב... מה אילו לא הייתי בוטח בה?

אז מה היה קורה?

אולי הייתי מונע ממנה לפגוע בי?

אולי...?

אבל מה, אז הייתי נותן את ליבי למישהי אחרת... ומי יודע מה הייתה התוצא?



אני! נכון אני יודע, שהיה יוצא אותו דבר....



אני, שואל אתכם ואת עצמי מה לעשות לתת את אמוני או את ליבי?

או שאולי עדיף להסגר, ולחוש את הכאב העז ולמות... למות מכך שלא חלקתי את עצמי אם אחרים.....



אני, לא חשבתי.... ובגלל זה נפגעתי....