לעולם לא אדע

באמת שאני לא יכולה יותר! אני מוצאת את עצמי חסרת אוויר ומנוחה כל הזמן מחפשת את הסיבות שפשוט לא שם! וזה הכי כואב לאבד בן אדם שיש לך אלייו כל כך הרבה אהבה לתת ומעבר לאהבה בן אדם שאתה יודע שבלעדייו אתה פשוט כלום וחסר מעש!


רוב היום מעסיקה את עצמי ומסתתרת בכל כך הרבה מסכות שכבר אני לא יודעת מי אני ומה זה המסכה,הכל כל כך קשה ואפור! רוב היום  אני שוקעת במחשבות של "מה אם?" ומוצאת את עצמי באותה נקודה, פשוט חסרת כל חוש כיוון מסונוורת מהקסמים שמתחוללים ,אך חוזרת למציאות כל כך בודדה וקרה, אף בסופו של דבר האהבה הגדולה שאני חושבת עלייה כנראה הייתה רק אשליה אחת גדולה. כל פעם מחדש מתאהבת סולחת ומצפה וכמה שציפיותי עולות כך אתה תמצא את הדרך להוריד אותם. אני לא יודעת אם במכוון אבל בסופו של תקופה תמיד תמצא את הסיבה או יותר נכון את התירוץ כדי לסיים "את זה", ואותי  מוצפת מדמעות וכאב שחודר ישר ללב. לפעמים פשוט לא מבינה אותך ומה היו כוונותיך של "הביחד" שלנו, להפיג שעמום אהבה רחמים מה?!? מנסה להבין אבל אני בחיים לא אדע כי אצלך הכל נגמר בסימן שאלה.


עוברת במסדרונות ורואה את פנייך ונזכרת בתקופות כל כך יפות שלי ושלך במיטה מחובקים,עושים שטויות,בים ובמטבח מכינים אוכל ועיני מוצפות בדמעות וחולפת כאילו לא ראיתי אותך,בשניות אלה אני חושבת שאני פשוט שוכחת לנשום ומחסירה פעימה והראש במקום אחר לגמרי ולא יודעת אם לרוץ ולבכות או פשוט לעבור כאילו כלום כשבעצם בפנים יש כל כך הרבה וכמו שאתה מכיר אותי אני שומרת הכל בפנים, ואני לא יודעת אם זה טוב או רע אבל מצד אחד זה נובע מפחד פשוט להוריד את המסכה ,ולהיות כנה וגלויה כי לפעמים האמת מלחיצה ומאיימת ואני חושבת שברוב הפעמים הורדתי את המסכה שהייתי אתך ואולי בגלל זה המצב ככה .


אתה כל כך מבלבל אותי וזה מעין חידה שלעולם לא תיפתר, המיסתורין ביננו והשתיקה תשאר לעולם ומקווה שכל מה שהיה לא היה לשווא וכמו שאומרים הכל קורה בשביל מטרה מסוימת, כל מה שנשאר זה לגלות את המטרה!