מרגישה חנוקה, כבר לא יכולה, מוציאה את הכל עם הרבה דמעות

נשמה שלי,


אני יודעת, זה קשה לך, הפרידה לא מובנת לך, רע לך ואתה מחפש תשובות לפרידה, ולניתוק הזה בנינו,אולי עכשיו שאני קצת יותר רגועה אוכל לספר לך מה אני מרגישה ולמה הגעתי להחלטה הזאת.


אחרי הריב שהיה בנינו ביום שישי אני לא מוצאת את עצמי, אני מרגישה מבולבלת, פתאום כל הביטחון שהיה לי איתך ירד למטה, פתאום כל השמחה שהיתה לי בלב התנפצה לי בבום אחד, בלילה שחזרת לבסיס ניסיתי להבין למה הגעתי למצב שבו הדמעות לא הפסיקו לי, ניסיתי לעצור את הקול מבפנים, ניסתי לעצור את הדמעות אך אין, הם המשיכו, הרגשתי כמו התפרצות של כל התקופה שהרגשתי חנוקה איתך, אני נזכרת במבט שהסתכלת עלי בעצבים ולא האמנתי שזה אתה, נכנסתי להלם והתחלתי לדמוע שוב, הרגשתי שזה הסוף בנינו, למרות שאתה כל הזמן חושב שבגלל ריב אחד נפרדת, אך אתה לא מסתכל על התקופה הקודמת.


טוב לי איתך בהרבה מובנים, טוב לי איתך כי אני אוהבת אותך ואתה מסב לי אושר, אך לפעמים אני נכנסת לבועה שאני לא מצליחה לצאת ממנה, והאמת שאתה מכניס אותי אליה, אני יודעת שאני קשה, שאני זקוקה להמון הקשבה והבנה, ולהרבה יחס, ואני יודעת שאתה סבלני איתי בהרבה דברים, אך למה דוקא כשאנחנו במיטה יחד אתה לא סבלני? למה כשאני נלחצת ואני לא רוצה אתה לא מבין? למה אתה מנסה להבין שקשה לי להיות פתוחה ושכל פעם שאתה לוחץ עלי אני לא מראה לך שאני נפגעת ואני מפנימה את זה פנימה.


לא יכלתי יותר נשמה לא יכלתי לעצור את הרגשות שבילבלו אותי בפנים, לא יכלתי להפסיק לחשוב על הכל ובגלל זה כמעט שבועים לא קיימנו, כל פעם הייתי מתחמקת, אתה חושב שבעיה לי להישאר ערה ולזרום איתך? אך מתחילת הקשר אף פעם לא היה בנינו רגע של מיזמוזים בלבד, רגע של הנאה בלי להגיע מהר לקיום, תמיד אחרי כמה דקות הוא היה בפנים, חשבת על זה לפעמים שאני רוצה להרגיש לפני את המגע שלך להיות מוכנה ואז לזרום? אני יודעת שבתוך תוכך אתה חושב שהכל מושלם, אך לא, אני מרגישה רע, אני מנסה לסלוח לך על המילים והכאב שנגרם לי ביום שישי אך לא מצליחה, אני מנסה לשכוח את המילים שלך " עכשיו תגידי שהפסקתי ואני אשם" אך הם לא יוצאות לי מהראש.


זה כולה מילים- אולי ככה אתה אומר לך, אבל זה רק הוכיח לי כמה חשוב לך היחסים האינטימים במערכת היחסים בנינו, יותר כאב לי כשאמרתי לך שברגע שאני לוקחת כדור לא יהיה אפשר יותר לקיים, אני זוכרת איך הגבת, הרגשתי כאילו אתה חושב שאני משקרת, כאילו אתה לא מאמין לי או לא מקבל את זה, אולי תבין למה הגעתי למצב שלא רציתי ביום שישי, אני מתקשה להאמין שההתפרצות שנבעה ממך הייתה בגלל ששבועים אנחנו לא מקיימים, המבט והכעס שלך הסגיר אותך,  וכמו שאני יכולה להגיד "הכל היה יפה עד ליל אמש" הלילה הזה היה התפרצות בנינו הרס את הכל וככה אני מרגישה, אולי יהיה אפשרי לתקן את זה יותר מאוחר אך כרגע אני מרגישה שזה נגמר.


הדמעות, הכאב, ההרגשה, זה מה שסיים את הקשר בנינו, אני יודעת זה כואב לך, אך אולי המכתב הזה יעזור לך להבין מה אני מרגישה ולמה אני החלטתי להגיע להחלטה הזאת.


אני אוהבת אותך, אך לא יכולה להיות איתך,


שלך תמיד


נון.