נמאס לי כבר מאהבה הזאת

לפעמים אני שמה לב שאתה כל כך חסר לי.


זה לא שאין חיים בלעדייך, כי עובדה שיש, אבל הם שונים. החיים בלעדייך כל כך שונים.


וכפי שאתה בטח יודע- אני לא אוהבת שינויים.


אולי זאת אני שאשמה, כי קמתי ועזבתי. אבל מה כבר נשאר לי לעשות?! כאב לי להיות בקרבתך ולדעת שאיני יכולה לדבר איתך, איני יכולה לגעת בך או להיות איתך..


אז הלכתי..השארתי הכל מאחוריי.


אולי זאת הייתה טעות, אני כבר לא יודעת..


מה שאני יודעת זה שברגעים אלו ממש אני מתפללת לאלוהים שייתן לי עוד רגע איתך, ולו הקטן ביותר.  לא מבקשת משהו גדול או מיוחד, רק רוצה שנשב ביחד בשלווה ונדבר , כמו באותו היום..אותו היום..זוכר אותו?! אני בטוחה שלא..


ואולי דווקא זה אתה שאשם. אשם בשקר הזה שהמצאת. השקר הזה שהרס אותי, שגרם לי להרגיש קטנה, כמו בובה למשחק, גרם לי להרגיש שאיני שווה דבר, שאני עצמי שום דבר.


אבל בעצם זה לא ממש משנה מי מאיתנו אשם.. הרי זה נגמר. נגמר לתמיד.


כן, מוזר לי להגיד את זה, וגם כואב לי להודות בזה, אבל אני חייבת לומר שבינינו כבר לא יכול להיות דבר..


אולי בגלל המרחק,אולי בגלל הגאווה, ואולי זה בכלל מהסיבה הפשוטה שאינך רוצה שיהייה..


חבל.