החיים שלי

אאמ אז ככה..

-אני מודה-:

אאף פעםם לא אהבתי ת'חיים!

נכון שהיו לי רגעים יפים/טובים..



אבל אני כל פעם מבינה מחדש!

;אני לא רוצה לסבול=(;



למה להכאיב?

לא כיף לי לסבול אני רוצה חיים טוביםם

אני מאוכזת מהחיים לא בגלל רק אהבה ..

אלא בגלל היחסס..אני כן מקובלת אבל לא תמיד טוב לי עם ההורים אני בגיל ההתבגרות
ואני רבה עם אמא בעיקר..

היא יותר מדי דואגתת וכל זהה..

זאת סיבה אחת..

ועוד סיבה:בקצרה:

אממ אהבתי ילד שנה אחת מעללי..

וכולם ידעוו את זה זאת אומרת הבנות בבכיתתה :P

-חולה עליהםם אני סמכתי על כולם-

אמממ אחר כך

אמרתי שזהו אני לא אוהבת אותו יותר..אתם בטח חושבם איך הכל התחיל..

אני הכרתי אותו אבל הוא לא הכיר אותי הייתי רואה אותו כל יום בבית ספר!שומעת אותו
הוא כזה חתתיך:P חחח:)

וישר נדקלתי

אבל אחרי כמה זמן אמרתי שאני לא אוהבת אותו:(

אבלל אני כןן :(

אבל עכשיו קצת ירד לי בגגל שחברה שלי חברה ממש טובבה איתו עכשיוו!

אבל אין לי מה לכעוס!למה שהוא ישים עלי?!

אני כבר אמרתי לבנות שאני לא אוהבת אותו..

אבלל מזל שהצלחתי לרדת ממנו קצצתת:O



אחחרת הייתי נתקעת לכל החיים :(



זה לא סיפור זה פשוט משהו

אני לא סנובית לא שחצנית לא כלום אני מי שאני ואני בסדר עם זה!

אבל אני עכשיו יותר מסנה לשכוח אותו למרות שלא הייתי מתנגדת אליו להיות איתו הוא
מושלמם:P:)

אבלל זהו אני יותר לא אחשוב ככה נמאס לי להיות קנאית ולהסתכל כל זמןן אני עכשיו
סבבה לא אוהבת אף אחד ושאני ארגיש אל מישהו

משהו אמיתי?אז אני אהייה מוכנה..

זהו זאת אני..:

מקווה שלא סבלתם לקרוא ואם כן ושימעעמתי אותכםם

אז לא חשוב רק רציתי להראות אותתי