לך...

את האמת, אני לא יודעת מה אני הולכת לכתוב במכתב הזה...


אולי מה שאני מרגישה...


אני כל כך מבולבלת..


הכרנו לפני שבוע. שבוע של פרפרים בבטן, של התרגשות ושל הרגשה נעימה וכיפית. כל הזמן אני רוצה לראות אותך, אתה כל הזמן מתעניין בי, תודה לך על השבועיים האלה.. כבר יותר משנה לא הרגשתי ככה לאף אחד.


אתה כל כך יפה- פשוט היפנטת אותי מהרגע הראשון. למרות ששמעתי עלייך דברים, לא יכלתי להגיד לך לא כששאלת אותי אם אני רוצה. אתה כל כך יפה, חמוד, מתוק, אולי יותר מידי... אולי אתה יותר מידי יפה בשביל להיות איתי, יותר מידי חמוד. כולן רוצות אותך והיו מוכנות להתחלף איתי... זה אמור להיות כיף, השגתי מישהו כל כך חמוד, בנות מקנאות בי. אבל אני לא מרגישה ככה... אני מפחדת.


אתה יכול להשיג כל יום בת אחרת חדשה, לי זה יותר קשה. גם אני נראית טוב... אבל אתה היפה יותר מבינינו. אולי פשוט אני מפחדת להתחיל קשר חדש, הרי בקשר האחרון שלי נפגעתי כל-כך, אבל התגברתי כי ידעתי שמגיע לי יותר ממנו, אני נראית יותר טוב, אני יותר חמודה ממנו, מתחילים איתי הרבה בנים, ועליו אולי בת אחת מסתכלת פעם בחצי שנה... אבל אתה שונה, אתה מושלם, אני מפחדת להיות איתך בגלל זה. להיקשר אלייך ואז- תיפגע בי, ויהיה לי קשה לשכוח ממך כי אתה פשוט יפייפה, בנות רוצות אותך, מתחילות איתך כל הזמן...


אני פשוט מפחדת להתחיל קשר חדש..


כבר היום, כשהעדפת להישאר בבית מאשר להיפגש איתי, הרגשתי רע. אולי אני לוקחת הכל קשה, אבל אנחנו רק בתחילת הקשר שלנו, בהתחלה, בהתרגשות. אולי אתה מתחיל כבר להתרחק? אחרי שבוע? אבל אתמול היה לנו כיף ביחד....


אני רוצה אותך. מפחדת אבל מוכנה לקחת את הסיכון, אחרי הכל... אתה זה ששאלת אותי אם אני רוצה לצאת איתך. רק בבקשה, בבקשה, אל תיפגע בי, נפגעתי מספיק...