אוהבת אותך אבל בי אתה פוגע

כבר יותר משנה שלך אני מחכה.


שתעשה את הצעד הראשון באהבה.


חשבתי שאותי אתה אוהב


אבל לא הייתי בטוחה למרות שכולם אמרו לי שאותי אתה אוהב מכל הלב.


יום אחד ידיד שלי ניסה לברר לי מה איתך


איך אתה מרגיש וכל מיני דברים...


אבל אתה אמרת לו:


פעם אהבתי אותה,


עכשיו אני כבר לא!


כל כך התבאסתי


חשבתי שאני הולכת להתעלף באותה שיחת הטלפון


כשהוא סיפר לי מה הוא אמר.


אחרי לילות רבים שביליתי בוכה במיטה


החלטתי לא לוותר ולהמשיך לנסות


להשיג לי אותו כחבר.


התיידדנו יותר והתחברנו יותר


ואפילו נפגשנו בחופש,


סתם כדי לדבר.


כל כך נהנו וצחקנו


והייתי כל כך שמחה


כי חשבתי שבקרוב


אולי תאהב אותי בחזרה.


בסוף הבנתי שזהו.


אני לא יכולה להמשיך לשמור בפנים את כל הרגשות.


אני חייבת להוציא אותן החוצה, אין מה לעשות!


גם ככה אין לי מה להפסיד.


הרי הוא אמר בפירוש:


"אני לא אוהב אותה יותר! גולן, תוותר!"


שלחתי לו מכתב יפה,


(כי התביישתי לומר לו בפרצוף)


וחיכיתי לתשובה שלו...


הוא אמר לי שהוא דיי מחבב אותי


ושאל אותי אם אני רוצה להיות חברה שלו


טוב, אתם כבר יודעים מה עניתי..


קיצר, יותר משבוע שאנחנו חברים


שנינו ביישנים.


אבל האם זה אומר שהוא חייב ככה להסתגר?!


להפנים ת'רגשות ולא לומר לי כלום?...


להבריז לכל הפגישות שאנו קובעים כי הוא עייף או כי צץ לו משהו לעשות


ואפילו להתקשר כדי להגיד לי שהוא לא יבוא- כלום!


גם כשאני מתקשרת,


תמיד- או שהוא בטלוויזיה או שהוא במחשב


ובגלל זה הוא לא יכול לדבר...


ולמה לעזאזל?!


הרי אנחנו חברים...


וחברים תמיד תמיד אוהבים


אז למה כשאני אומרת לו:


אני אוהבת אותך


הוא שותק?


ולמה הוא אף פעם לא אומר לי גם?


כשהתחלנו לצאת


חשבתי שזה כמו חלום שהתגשם


ועכשיו אני בוכה בלילות עוד יותר


כי איתי הוא בקושי מדבר.


לא אומר מה מציק לו...


העיקר "חבר"


חייבת עזרה,


אני עובדת עצות!


אבל אני אוהבת אותו, למה אפשר כבר לצפות?!