האם אני עד כדי כך---

התעוררתי בבוקר, הרגשתי גל גדול של אהבה- כזה שהיה גורם לי קודם כל להרים אליך טלפון, לדבר איתך על שטויות, לצחוק איתך ולהציע לך הצעות מגונות- בשביל הצחוק, וגם בשביל להרגיש מה זה עושה לך....


התעוררתי, וכמו בכל בוקר נזכרתי- שאי אפשר. אתה לא רוצה, נזכרתי שבעצם אתה לא אוהב אותי יותר, נזכרתי שאני בעצם כועסת עליך נורא , ורוצה להעניש אותך, ובעצם- אפילו אם תרצה יום אחד לחזור להיות איתי בקשר, כל לילות הבכי שעברתי- מגיע לך גם קצת לבכות.. או לפחות להרגיש איך זה- להיות שוב חבר שלי, אבל לא עד הסוף....להרגיש איך זה כשהפעם אני היא זו שנסגרת.... אני יודעת שאני סגורה בפניך.....ואחרי מה שאני עברתי- זה לא מובן מאיליו שאי פעם אני שוב אפתח....


אבל היה בי גל האהבה הגואה הזה, גל אהבה שמבקש לשטוף מישהו, גל אהבה שחייב לחלוק את שימחת הבוקר עם מישהו אהוב.....


אין לי גם חברות משום מה, כולם נעלמו.....


איך גל של אהבה יכול להפוך את עורו כשאין לו לאן ללכת....


בגלל זה חשבתי- שאולי אני כל כך אשמה במשהו, אולי עשיתי דבר נורא, ואולי זה עונש....