שנתיים וחצי וזה לא עובר... 2

הייי לכולם זאת שוב אני, יש לי המשך לסיפור אבל לא על אותו אחד.

כמעט אחרי3 שנים שאהבתי את אותו האחד וניסיתי עם אחרים אבל אף אחד לא הצליח לעורר
בי שום רגש ושום הידלקות, אני סוף סוף זכיתי שוב לפרפרים בבטן, לחשוב על מישהו אחר,
להתגעגע אליו, ברור שזה עדיין לא אהבה אבל בשבילי זה המון.

אני מכירה אותו כבר חצי שנה, הוא התחיל איתי וככה הכרנו, אבל לא יצא אז כלום, יצאנו
פעם אחד וזהו ואחרי זה אני כבר לא זוכרת מה השתבש, מה שכן שהייתי ממשיכה להיתקל בו
במקריות והוא היה ממשיך להתקשר ולהציק לי אבל שוב בלי תועלת, למה לא יודעת אולי הוא
לא מספיק רצה אז או אני הייתי בראש של מישהו אחר לא משנה, מה שמשנה הוא שעכשיו
אנחנו חברים, וכיף לי אותו, דיברנו על הכל פתוח והחלטנו שאנחנו רציניים.

אבל כמובן שלא הכל יכול פתאום להסתדר לי, אני מאוד קרובה לאמא שלי ואחותי זה שני
האנשים החשובים ביותר בחיי, אבל באמת שלא ציפיתי מהם לדבר כזה.

החבר שלי הוא אתיופי והן לא מקבלות את זה וממש בצורה אנטי והכי מגעילה שיש ואני
מאוד נפגעתי מהן ואנחנו לא מדברות ואני פשוט לא מבינה לא נקלט לי לראש מה זה משנה,
זה כמו לשפוט בן אדם לפי צבע עיניים זה בידיוק אותה תכונה.

אני ממש לא יודעת מה לעשות ואני כל היום על עצבים, לא באה לי לחזור הביתה מהצבא
וכשאני יוצאת איתו אני ממציאה תירוצים כי אין לי כוח למריבות.

במקום לשמוח בשבילי שסוף סוף טוב לי הן לא נותנות לי להיות טיפה מאושרת, זה מאוד
מעיק עליי, הן רק שמו את העקרונות שלהן מעל הכל, עקרונות שבעיניי טיפשיות.

בכל מקרה אשמח לתגובות שלכם ואל תגידו לי לדבר איתן כי אני מכירה את אמא שלי מעולה
והיא בחיים לא תקבל אותו.ובקשר לאחותי אני לא יודעת, ציפיתי שהיא תהיה לצידי שתתמוך
ולא תהיה נגדי כמו התאחדות כוחות עם אמא נגדי, כך שאני כבר לא יודעת מה לצפות ממנה
היא ממש איכזבה אותי כי הקטע הוא שהיא מתחתנת בקרוב והיו גם לה מהתחלה בעיות עם אמא
ואני תמיד הייתי שם בשבילה.

זהו לבינתיים, מחכה לתגובות :-)