טעיתי והמשכתי... ומה איתך?

היינו ידידים... למה הרסת את הכל?!?! בחיים לא אצליח להבין אותך...


תמיד שאלתי, למה חברייך מכנים אותך "נחש"... כעת, הבנתי... הבנתי על בשרי שלי...


באת באמצע הלילה, שאני כבר רדומה ונכנסת למיטתי... ידעתי מה קורה, אבל לא הייתי מספיק חזקה כדי להפסיק אותך...


זה קרה. אין מה לעשות. אי-אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אני רק מאושרת ושמחה שזה לא הלך יותר מדי רחוק...


אבל בכל זאת פגעת בי... בבוקר שלאחר מכן, כששאלת אותי אם אני "מאלה שרצות ומספרות הכל לחברות שלי"... איזו שאלה מפגרת! לא האמנתי שבכלל היה לך האומץ לבוא ולשאול אותי שאלה שכזו...


התייחסת אליי כאילו שאני זולה, ואני, שלא יכולתי לראות את פרצופך אחרי הלילה ההוא, אמרתי לך שאני לא רוצה לדבר איתך... שאלת אם אני אבוא לדבר איתך כשאני ארצה, ואמרתי שכן...


החלטתי להתבגר ולהעביר את מה שהיה מעל ראשי ולא לייחס לזה חשיבות, אך את באת וזרקת לי את זה בפרצוף!


צא מהסרט שאתה חי בו!! אני לא אוהבת אותך ואף פעם לא אהבתי... זה היה סתם... מקרה חד-פעמי... אולי אני לא זוכרת הרבה ממה שהיה, אבל אני כן זוכרת את מה שניסית להכריח אותי לעשות-ואת זה אני לא אשכח לך בחיים!


חשבתי שאנחנו ידידים... אף פעם לא העליתי בדעתי שתבגוד בי בצורה שכזו... שתנסה לנצל מצב כל כך פגיע...


הלוואי שיכולתי להחזיר את הזמן אחורה... הלוואי...


רק עצה קטנה לדרך:    ת-ת-ב-ג-ר-!-!-! אני כבר לא יכולה לסבול את הילדותיות והקטנויות הזו שלך!


עכשיו, זו הבחירה שלך שלא נדבר, אני מוכנה להעביר את זה הלאה-אני מצידי, המשכתי כבר בחיי... אבל אתה זה שתקוע במחשבה שיש לי אליך רגש כלשהו... אז באתי כאן לומר לך שאתה צודק-יש לי אלייך רגשות: רגשות של כאב, כעס, בגידה... כאילו שתקעת לי סכין בלב ואתה עדיין מסובב אותה...


אני אולי טיפשה שאני אומרת שהמשכתי, אבל גם טעויות יכולות לקרות... והטעות הגדולה ביותר היתה לבטוח בך לסמוך עלייך... לפחות כעת אני יודעת מהו פרצופך האמיתי...


כשתתבגר, ותרצה להמשיך בחיים הרגילים כאילו כלום לא קרה-אני פה...


היינו ידידים די טובים ואני סומכת עליך שתעשה את הבחירה הנכונה...


 


-gallily-