עצובה:(

שנה וארבע חודשים עברנו כל כך מאושרים או שבעצם לא. עדיין לא נפרדנו אבל כל יום יש את המריבה הטיפשית החדשה, אוף דיי כבר אני רוצה להגיד דיי כבר לפגוע בי כואב לי כל כך אני נשברת כל יום מחדש. אתה לא יודע את זה אבל כל יום, כל יום כמעט אני יושבת ובוכה על כמה שכואב לי על כמה שאני רוצה לדעת מהו אושר אבל לא יכולה אין לי שום אפשרות לדעת, כי בלעדייך אני פשוט לא יכולה. אני לא מסוגלת להיות, מפחדת שתברח, שתברח לאחרת ובה גם תיגע, הרי אתה שלי הראשון שלי וככה גם אני שלך. אבל גם איתך כבר כואב, כואב כל כך הרבה!!! ברגע זה אני יושבת, יושבת ובוכה לבד מול המחשב בוכה בלי כואבות לי כבר העיניים. אבל דיי נמאס לי לרחם על עצמי כמו על ילדה מסכנה, ומצד שני אין לי את היכולת להיות חזקה, לבוא ולהגיד לך כל מה שאני חושבת כל מה שאני מרגישה ובטח גם כל מה שאני רוצה. בגלל זה אני מסתפקת במה שיש, אם זה הריבים האלה כל היום סתם בלי שום סיבה, ושאני באה ומבקשת סליחה ואפילו לא יודעת על מה או אם זה בכלל כל דבר אחר שקשור בך.


בתוך הלב עמוק עמוק אני יודעת טוב מאוד שאתה כבר לא אוהב הרי לא אכפת לך מהאושר שלי, לא אכפת לך מהרגשות של ובכלל ממני לא אכפת לך. אבל לפעמים אני מנסה לחשוב כל כך הרבה על זה שאתה אולי כן אוהב כי הרי אין לך סיבה סתם להיות איתי בשביל הנאה.וגם בלעדייך אני לא יכולה, אני לא מסוגלת לחשוב על עצמי בלעדייך לא מסוגלת וגם לא רוצה. הדבר היחיד שאני רוצה זה שאת המכתב הזה תקרא אבל רק אחרי שאני כבר לא יהיה כאן שלא תוכל יותר לפגוע לא אתה ולא אף אחד אחר. שתקרא אותו שאני אהיה שם למעלה ליד אלוהים ואולי אז סוף סוף תבין שאתה כן אוהב, שאני כן אוהבת, שאני הייתי מוכנה ועדיין מוכנה לתת למענך את הכל אפילו את חיי.


אז אני רק רוצה שתדע שלמרות כל הדבר הרעים וכל הריבים וכל הבכיות שלי אני אוהבת אותך אוהבת ומוכנה להמשיך הלאה אפילו אם זה יהיה קשה מוכנה לשכוח הכל ולפתוח דף חדש או אפילו להמשיך מאותו דף ולנקות הכל כי אני אוהבת אותך אוהבת ולא יכולה לוותר!!!


שלך לתמיד...