האהבה כואבת אבל שווה...

אהבה...אני לא יודעת מה איתכם אבל תמיד יש צד שנפגע...מה שאני לא מבינה למה הפעם
זאת הייתה צריכה להיות דווקא אני...

אז מאיפה להתחיל...בזה שהתחלנו כידידים,התאהבתי בו עד מעל הראש...והוא לא...ואז
שכבר איבדתי תקווה פתאום נהיינו חברים...

אני רק חושבת על זה ומתחילה לבכות...הייתה לנו חברות מדהימה שנמשכה כמעט 3
חודשים...היה לי כיף...לחבק אותו...לנשק אותו..להריח אותו...

ופתאום זה נגמר...נשארתי בלי האהוב שלי..אנחנו שכל היום היינו ביחד ברגע נהפכנו
להיות זרים לחלוטין...זה היה מפחיד..זה עדיין מפחיד....אבל הדבר שהכי כואב לי זה
שאני יודעת שלו לא כואב כמו שלי כואב עכשיו...אני סתם סתומה אני לא מוכנה להשלים עם
הפרידה!

נמאס לי לשבת בבית ולבכות...ולדחות כל בן שמתקרב אלי...ולמה?

רק כי אני לא יכולה להוציא אותו מהראש...אני מתנהגת לידו כמו ילדה קטנה
מאוהבת...מנסה למשוך את תשומת ליבו...והוא שם לב... כנראה הוא נהנה מזה...נהנה מזה
שהוא יודע שאני מתגעגעת אליו שאני רוצה אותו חזרה...והוא...כמה שאני יותר יאהב אותו
הוא יאהב אותי פחות...כמה שאני יותר יתגעגע הוא יתגעגע אלי פחות...ככה זה אבל אני
באמת לא מצליחה להבין למה...

נמאס לי להתפלל לאלוהים שיתן לנו עוד הזדמנות כי אני משלה את עצמי ככה...שלא תבינו
לא נכון אני מבינה שלא נחזור...אבל קשה לי מאוד להשלים עם זה...

הוא מושלם...הוא יכול להשיג כל בת שהוא רוצה...ואותי...הוא השאיר לבד...עם חור
בלב...חור גדול...שלפי דעתי לעולם לא יסגר...

אני תמיד יאהב אותו אני יודעת את זה...ולשכוח אותו כמה שאני ירצה אני לא יוכל...זאת
בעיה קשה...באמת שאני לא יודעת מה לעשות..

עכשיו יש לו בטח מישהי חדשה...אותי הוא בטח כבר שכח...אבל אני...

אף פעם לא ישכח אותו...

החלטנו להשאר ידידים אבל אי אפשר להיות ידידים כשצד אחד מאוהב בשני...כאילו אפשר
אבל זה לא יהיה כמו פעם...וחבל לייי

היה לנו כל כך כיף ביחד...אבל אני הרסתי הכל...לא נתתי לו לנשום..

ודבר שהכי גורם לי לבכות...זה שהוא בחיים לא ירצה שנחזור והוא בחיים לא יתגעגע אבל
אני כןןן כי אני אוהבת אותווווו

עכשיו אנחנו מדברים...כאילו שלום שלום ולמטה שכולם בגינה אז אנחנו קצת מדברים..אבל
קשה לי ככה...ואני בחיים לא ישכח אותו..

אבל אני גם בחיים לא ישכח את התקופה היפה שהייתה לנו ביחד...

החיוך לא ירד לי מהפנים כל הזמן הזה...ואני מתגעגעתתתת..



אבל אל תשכחו...האהבה באמת כואבת...אבל בסוף תראו שהיא שווה