אני הולכת

אני הולכת בעיר לבד

ומפחדת שיחזור הסיוט ה"נחמד"

אני זוכרת אותך מביט בי בחרמנות

ונוגע לי בתחת בלי רחמנות



אתה מנייק ואני שונאת אותך

והלוואי שתסבול עד יום מותך

וואי כמה שאני מתעבת אותך

כמה שאני לא סובלת אותך



בן דוד שלי חרא שכמותך

אוף כבר אמרתי שאני מתעבת אותך?!

אני לא מבינה איפה אתה נמצא

אולי תחפש מישהי בגילך..



אתה כמעט הרסת לי חיים שלמים

ורק בזכות כמה ידידים נשארתי בחיים

בעינייך אולי זה דבר קטן

ויש מצב ששכחת את זה מזמן..



איך אני לא ישכח תימים הנוראים

שהיית מחבק אותי ונוגע לי באיברים

ואומר שאותי אתה אוהב נורא

ואני בסך הכל ילדה קטנה



איך אני לא ישכח שהיית בבית חולים

איזה מאושרת הייתי באותם ימים

ומאז החלטת לחזור בתשובה,

ואליי לא פזלת אפילו לשניה



ושוב לא טרחתי להסתיר

שאותך אני שונאת עד שזה מגעיל

ותפסיק לשחק אותה כזה נשמה

כי אתה חתיכת מנייק בן זונה

בן דוד "יקר"אני שונאת אותך!