לאבד חברה

כל כך כואב לי. אני לא יוכל לתאר עד כמה


הייתה לי חברה אחת. שהיא הייתה כל העולם שלי.


הרגשתי כאילו אנחנו אחיות. כאילו... כאילו היא חצי ממני


היא תמיד הייתה פתוחה אלי. תמיד סיפרה לי הכל. כל מה שהיא עברה בחיים .


והיא כל כך עזרה לי. אני פשוט לא יודעת מה ההייתי עושה בלעדיה.


תמיד כשראיתי אותה מאושרת, הרגשתי כאילו זה אני. הרגשתי מאושרת איתה


.שמחתי בשמחתה.


אהבתי אותה כמו אחות.


לפני כמה ימים, כשהיינו בים, היא היתחבקה אם חבר שלה שקצת הייתי דלוקה עליו.


אבל לא הרגשתי אפילו טיפה של קנאה.


הרגשתי מאושרת! מאושרת בשבילה. היו לי דמעות של אושר.


ותמיד היסתדדרנו כל כך טוב.


הרגשתי תמיד שלמה-איתה


רק כשראיתי אותה לידי הייתי רגועה


היא הייתה היחידה שיכלה לעזור לי היחידה שניפתחתי אליה .


אבל פתאום. אני מקבלת ממנה יחס כל כך קר. למה? אני לא יודעת! היא לא מסבירה לי. ועכשיו


לילה אני לא מצליחה להירדם. יורדות לי דמעות בלי הפסקה אני מרגישה כל כך כואבבבב


כל כך צורבבבבבבב


היא דיברה אם מישהו בטלפון שאלתי אותה מי זה והיא לא  אמרה לי. היא אמרה שהיא לא רוצה להגיד לי


בחיים לא חשבתי שאני יקבל כזאת כאפה ממנה.


הייתי בהלם לא יכולתי לדבר. רק אמרתי- את זה עוד לא שמעתי ממך


ואז...


ואז היא אמרה...


את תישמעי את זה עוד הרבה. בקטע הזה נישברתי. פשוט לא יכלתי לשאת את זה עוד . אז


הלכתי. ופשוט הכל יצא החוצה. כל הדמעות. והיא לא הלכה אחרי כמו פעם.


שהיא הייתה מחבקת אותי ואומרת לי שהכל בסדר ושהיא תמיד איתי.


היא פשוט נתנה לי ללכת. לפחות שתסביר לי למה! אני לא צודקת? מגיעה לי לדעת למה!


אני מרגישה כאילו לקחו לי משהו ממני.


אני מרגישה כל כך נורא.


אני לא יודעת מה לעשות. לאבד חברה זה כל כך הרבה יותר גרוע בלאבד חבר


אני פשוט לא יכולה להסביחר את גודל האובדן במילים.


פשוט כל כך רע לי.


וכואב.