אתה....

נגמרו גם לי כל המילים- סוף סוף...


אבל השלום הזה- אני לא רוצה להגיד אותו...


עשית את הדבר הכי אוהב ומתחשב שיכול להיות- נתת לי את מתנת העזיבה. סיפרתי לך על אותו אהוב שלא נתן לי ללכת- שלא הבטיח לי דבר, שבגד בי עם אחרות כי בעצם אף פעם הוא לא היה "חבר" שלי. בכיתי עליו כל פעם מחדש אחרי שהתקשר ולא יכולתי לדחות אותו כי אהבתי אותו. ולא יכולתי לשכוח כי הוא לא הניח לי. בסוף החלפתי מספר טלפון כדי שהוא לא יוכל להתקשר איתי ושכחתי אותו. אם הייתי יודעת איזו תוצאת לוואי תהיה לזה איש יקר, הייתי מעדיפה להמשיך להיכוות ממנו....אתה ואני- היינו החברים הכי הכי טובים. הבאת לי כל כך הרבה אושר, והיית איתי בכל הימים הקשים... ואז כשהתפנה ליבי...ממנו....אני לא ראיתי את מה שקורה, אבל אתה- "החכם שבינינו"- ראית גם ראית. כשהתחלתי לקנא לך, כשלא רציתי שתלך לפגישות, כשרציתי את כל כולך לי ונחנקת... ראית מה קורה- ולא היית כמוהו. נתת לי את המתנה שהוא לא היה מספיק הוגן לתת לי לעולם- הלכת ממני- כדי שאשתחרר, כדי שתהיה לי מערכת יחסים אמיתית. ידעת שלא תוכל לתת לי את מה שפתאום התחלתי להזדקק לו כל כך. בחרת את תפקיד "האיש הרע" ועזבת באכזריות. כדי שלא אוכל להאשים את עצמי, כדי שלא אפגע בך וכדי שלא אפגע ממך בתקופה הנפלאה הזו בה סוף סוף אתה מוצא אהבה.... אז הלכת... שלא יכאב לי עוד יותר....


איש יקר....נגמרו לי כל המילים, ואני רק יכולה להגיד- שאני כל כך אוהבת אותך.....הלוואי שתחזור אליי.....מתגעגעת כל כך....