נמאס לי

אוף, נמאס לי כלכך מהכל ומהחיים האלו ,

שלא תבינו לא נכון אני לא ילדה עם נטיות התאבדות אומשהו כזה, ממש לא

ומי שמכיר אותי יעיד שאני ילדה דיי מאושרת.

אני נוטה לחייך תמיד ולהקרין כלפי חוץ אושר ושמחה אבל מה שיש

בתוכי רחוק ממה שאני מקרינה.

מתייחסים אליי כאל משהו שהוא ברור מאליו

אם יש איזו בעיה אז כמובן פונים אליי ואני עוזרת

או צריכים עזרה במשבו אז אני הכתובת , ובאמת שאין לי בעיה עם זה,

אם אני יכולה לעזור למישהו אז אני עושה זאת בשימחה,

אבל נמאס לי שלא מעריכים את מה שאני עושה , ואני חושבת שצריכים להעריך אותי יותר ,
זה המעט שמגיע לי.

יש לי כלכך הרבה דברים על הלב שאני רוצה לספר ולחלוק עם מישהו אבל אין לי לספר אותם
, אני פשוט אוגרת את הכל בתוכי.

יש לי חברות טובות שחולקות איתי את הסודות הכי כמוסים שלהן ואני מרגישה

איתן הכי בנוח בעולם אבל אני פשוט לא יכולה לספר להן את מה שעובר עליי,

אני יודעת שהם לא יבינו אותי.

נסו לספר משהו לחברה שכל דבר משווה לעצמה ומתחילה סיפור חדש

נסו לספר משהו לחברה שאתם יודעים שלא יכולה לשמור שום דבר לעצמה

נסו לספר לחברה על מישאתם אוהבים בכל ליבכם בידיעה שאותו אחד אוהב אותה והיא מנצלת
זאת.

אוייייי סיפור האהבה / אכזבה הזה זה כבר סיוט בפני עצמו , סיפור שנמאס לי לחשוב
עליו ולסבול ממנו.

בא לי לבכות לפעמים , פשוט נמאס לי שמתייחסים אליי כאל הילדה הטובה והחמודה ,

אני מרגישה כאילו הם אומרים זאת בשביל לצאת מידי חובה כאילו - איזה חמודה את , זהו
אנחנו עשינו את שלנו.

לפעמים אני תוהה אייך חברות שלי לא חושבות אולי גם לי יש משהו לספר להן,

מה רק הן מספרות לי , הן לא שמות לב לזה שאפילו פעם אחת לא נפתחתי אליהן באמת, מה
אני לא בנאדם , אני לא יכולה לאהוב אבל כנראה שהן אטומות מידי

וכל אחת רואה מה שבא לה.



אוייי אלוקים למה???

אם כל מה שאומרים החברים שלי נכון ואני יולדה מיוחדת

(או שהם סתם מנסים לנחם אותי ואני בעצם דפוקה)

והם אומרים שמי שיהיה איתי יהיה בנאדם מאושר ,

אז למה אני לבד???

ולמה אני לא יכולה למצוא מישהו שיאהב אותי חזרה ושיאה אותי כמו שאני???

ולמה אני אוהבת את מי שאני אוהבת ? למה ?

הרי אני סתם סובלת ונפגעת ורע לי כל כך...

מה , זה מה שמגיע לי?

אם רק הייתי יודעת מה אני צריכה לעשות בשביל לשנות את המצב.....

באמת שנמאס לי לחיות ככה בידיעה שאני סתם ילדה שלא מוערכת ושמתיחסים אליה כאל דבר
ברור מאליו.

אבל הרבה אני לא יכולה לעשות , זה האופי איתו נולדתי, האופי של תמיד לנסות לעזור
לאחרים.

אני זוכרת שכשהייתי קטנה סבתא שלי תמיד הייתה אומרת לכולם , זאתי הנכדה שלי היא
הבנאדם עם הלב הכי טוב בעולם , והאמת היא צדקה ,

אבל אני לא רואה זאת בתור יתרון

אלא אני רואה זאת בתור חיסרון

אני חייבת לעזור תמיד לכולם - ליבי לא מאפשר לי אחרת

כל פעם שמישהו מבואס , אני מבואסת יחד איתו

כשלמישהו רע , גם לי רע

וזה יותר מידי סבל לבנאדם אחד , זה קשה לסבול עם כולם .

זה בטח נשמע לכם מצחיק ומפגר מה שאני רושמת ויכול להיות שבאמת יש בי משהו דפוק אבל
זאת אני ומה שקיבלתי מאלוקים. זה מה יש.



טוב זהו האמת שיש עוד הרבה אבל אין לי כוח לכתוב

אז אם את/ה קורא/ת את זה עכשיו , תגיבו בבקשה

ותייעצו לי מה לעשות עם עצמי ותגידו אם אתם חושבים שיש בי משהו לא בסדר

בבקשההההה........



רינת