לאהבתי, שהשאיר בי צלקות

היית אהבתי היחידה,
היית נשמתי החסרה,
אך נעלמת ממני במהרה.
חיה באשליה כל ימיי,
כי אני שבויה אליך, ואתה הלכת, ברחת.
הפכת את כל האהבה לכעס ושנאה, ערבבת רגשות עם אכזבה, ועכשיו אנחנו לחוד, כל אחד לבד.
היית בשבילי כמו אויר לנשימה, נתת לי מקלט כשהייתי בצרה, ידעת לעודד, תמיד לתת את המילה הנכונה, תמיד ידעת איך להוציא ממני את הטוב, איך לגרום לי לצחוק, איך לגרום לי לחייך, אבל אתה הלכת! בחרת ללכת לבד, להפרד, לשים את הכל מאחורינו.
עכשיו כל מה שנשאר אלו רק זכרונות יפים וכואבים, רגש שבוער בלב וכל רגע מאיים להתכבות, השארת אצלי את כל הרגשות, אך לקחת ממני את הדבר הכי חשוב, לקחת ממני את נשמתי.
עכשיו אני שבויה בתוכך לנצח, התאהבתי בך עד כלות, אהובי שובה הלבבות.
אמרת מילים כל כך יפות, שעכשיו בלב הן רק צורבות,
נגעת בי כל כך ברוך, שעכשיו זה כואב כמו מלקות,
נישקת אותי נשיקות חמות, שעכשיו הן את כל גופי שורפות.
מתגעגעת אליך, רוצה לשוב אל זרועותיך, להיות איתך בכל דקה, להרגיש נאהבת ולאחוז ידך.
אבל אתה שם רחוק ממני, לא רוצה בי, לא באהבתי, רוצה אתה רק בגופי. רוצה אתה רק לגעת ולטעום, אך אני לא מוכנה להתעטף שוב בחלום, אני רוצה אותך כי זה אתה, רוצה להרגיש אותך קרוב אליי, להרגיש את חום גופך, רוצה להרגיש שוב את אהבתך, לשמוע מילותיך, ולדעת שלנצח אהיה חלק מחייך...