דמעות של המוות

דמעות, ים של דמעות מתוך עיניי כל לילה לפני השינה
כל כך הרבה תחושות ורגשות פועמים בתוכי בקצב
כשעיניי עצומות אני חושבת עליו, כשעיניו עצומות גם הוא חושב עליי?!
זה מתקרב אני מרגישה את אותו גל של עצב שוטף את ליבי
אני כבר לא יודעת איך לתמודד עם כל מה שקורה סביבי
שוב הן מנצנצות בתוך עיניי ויורדות לאט לאט כשאת פניי מלטפות
כל דימעה היא כמו דקירה מהיום שחמקה ממני האהבה שלך
לאן אלך? לאן שאתה הלכת? כי לא משנה כמה רחוק זה יהיה העיקר איתך..
אני מתבלבלת ולא מוצאת כיוון מאבדת את הראש מחצית מהזמן ובורחת
מסתתרת בין הצללים שבחדר מוחקת את החיוך מהפנים חיוורת
אומרים לי "שרק אהבה תנצח את כל הדמעות" אבל למה הם מצפים?
שאשאיר אותך מאחוריי ואבנה לי חיים חדשים? הריי האהבה שלי היא אתה..
אז למה אתה לא מפסיק את הדמעות? למה לא אכפת לך יותר?
לפעמים אני לא מבינה אותך אהובי, למה עשית את זה דווקא לי אני באמת לא מבינה אותך     אל תשאיר אותי כאן לחכות לך לנצח, אל תשאיר אותי כאן לבדי..
אתה יודע שאני פוחדת מהחושך כשאתה לא כאן לידי..
אני כאן ואתה אולי מעבר לים, נסעת רחוק ממני, רחוק מכאן..
בקצה העולם, במקום מוגן ושמור...


אני מתגעגעת כל כך,
גם שם בגן עדן החיים יפים כמו שהיו פה אהובי?
גם שם התמונה שלי תלויה על קיר חדרך מעל המיטה?
גם שם יש מי שתכין לך פתיתים כל פעם שאתה אצלה?
יש מי שתפנק אותך כמו שאני פינקתי ותאהב רק אותך?
אל תדאג.. תיכף תיהיה...